מפגש זהויות; אומניות-מטפלות באומנות מציגות תערוכת מחווה ל״סטודיו הבטוח״. רשמים אישיים מהתערוכה "לבי סמוך ובטוח", גן-שמואל, דצמבר 2024...

יצירת קולאז' בשיטת "דפי נפש" לפני 11 שנים באחת מהתקופות הקשות בחיי כאשר ליוויתי את אימי למותה, הייתי בתחילת הקריירה שלי בתור תרפיסטית...

כשהיא נפטרה הלכנו לאיבוד בתוך חדר היצירות שלה. ערמות על ערמות של ציורים זה על גבי זה –  בגדלים שונים בעוביים שונים: ציורים בפחם, בצבעי...

טיפול באומנות וליווי רוחני בעבודה עם בני הגיל השלישי כשאני נכנסת אליה הביתה המטפלת פותחת לי את הדלת. היא יושבת ליד שולחן האוכל, כרגיל. אני ניגשת אליה והיא אומרת לי ״אני לא מרגישה טוב היום, סליחה״. אני מניחה עליה יד ומתיישבת לידה. ״זה בסדר, אני פה איתך״. הגוף שלה היום מופנם וסגור יותר, מנח הכתפיים וכל החלק העליון של הגוף מרמז על זה. ״לא חייבים לעשות, אפשר רק לשבת״ אני אומרת בשקט. לפעמים אני נשארת בשקט הזה ולא ממלאה אותו. לפעמים יש שקט כשלא יודעים מה לעשות ואיך לבטא את מה שיש ב

אהבה ללא תנאים. אני בת 8 וחצי. זה עוד יום, כמו כל יום אחרי ביס ואני חוזרת הביתה עם ההסעה לכפר. השמש מעלי ואני צועדת בשביל המתפתל בירידה...

Photo by Suzana Fredrick  התמודדות עם אלימות נגד נשים באמצעות טיפול באומנויות  אַחֲרֵי מוֹתִי, סִפְדוּ לִי כָּךְ הָיֹה הָיְתָה אִשָּׁה,...

זכיתי להיות גננת בגן שיש בו ילדים יהודים וערבים. בני שנתיים. זו מתנה נדירה, להיות עדה לדברים אנושיים בסיסיים שנשכחים במציאות הסבוכה שלנו. בגיל שנתיים, ילדים מדברים לא כל כך ברור בדרך כלל. הבדלי שפות האם לא מפריעים, כי הם מבינים אלה את אלה כמו שגורי כלבים מבינים, בשפות נשגבות שאנחנו אולי כבר לא. וכך קורה שילד ששפת אימו ואביו ערבית או עברית אומר משהו שוב ושוב, והגננת - אני - לא מבינה! צרור הברות מדובלל שבטוח יש לו משמעות, אבל אני לא מצליחה להבין. ואז ילד אחר ששפת אימו ואביו עבר

פלסטלינה כאמצעי להתמודד עם מעברי החיים המסע שלי עם הפלסטלינה החל בזמן שלימדתי את הסטודנטים.יות שלי את אומנות ערבוב הצבע. רציתי שהן תרגשנה...

בחופשת קיץ אחת, שלחה אותי אמא לקייטנת ציור אצל אמן צייר, שגר במרחק הליכה קצרה מביתנו.  מדי יום במשך אותו הקיץ בהיותי רק בת תשע, הייתי...

מאמר זה, נכתב מנקודת המבט שלי כמי חוותה את מאורעות 7.10.24 - מלחמת "חרבות ברזל", פונתה מביתה בקיבוץ, וכמטפלת באמנות במקצועי. הייתי רוצה...

בן זוגי, הבן והנכדים שלי, והמטופל שלי מצטופפים בממ"ד בן זוגי, המטופל שלי ואני נשענים על קיר הבטון. הבן והנכדים שלי, שרועים על המזרון. הנכד שלי זורק כדור פינג פונג אל הקיר ומציץ לראות מה אנחנו חושבים על זה. המטופל שלי מחייך אליו. הממ"ד שלנו קטנטן והקירבה גדולה. מה הוא חושב על המשפחה שלי? איך זה ישפיע מעכשיו על הקשר שלנו? האם הוא מקנא בבן שלי שיש לו אמא כל כך אמפטית?   האם הוא מתבייש שהוא זקוק לעזרה? אולי בן זוגי מאיים עליו? אולי היה מעדיף להפקיר את עצמו למזל ולהישאר בחוץ עם הט

שנינו הולכים  על השביל בפארק. אנחנו באים לפארק רק בבקרים של אמצע השבוע, כי אז יש פחות אנשים. אתה לא אוהב הרבה אנשים, שצפוף וכולם מסתכלים....

בתקופת הקורונה ניתן היה לחזות בתופעה עולמית שנבעה מאי ודאות וחרדה. צף צורך כמעט רפלקסבי ברחבי העולם, להשליט סדרים בסביבת הבית; לארגן את...