לא נשארו עוד דפים ריקים ביומן מלחמת איראן השנייה שלי. הדימויים הולכים ואוזלים. האם נאמר כבר הכול? בצד הפנימי של הכריכה הקשה אני מדביקה במסקינג טייפ כתום את קולאז' המלחמות שלי. הקולאז' עובר מיומן ליומן. הוא מתאים לשינויים בכל פעם מחדש. כאן אני האימא האבלה עם כיסוי הראש השחור. אבלה על בזבוז הכוחות, על ההרס, על החורבן ועל המוות. אני מבכה את מותו של החופש ליצור, להתבטא בחופשיות, להביע דעה. אני גם "הנערה החולמת", "הנערה" המנסה להרחיק את רעשי המלחמות ולרחף בעולם של אביב ופריחה. אני

זה היה בזמן המלחמה, בשלב שבו נורו הטילים מאירן. חשתי איום קיומי שלא חוויתי לפני כן. מטח הטילים חולל הרס רב. הסתגרתי בביתי זמן רב מאוד. ארבע בבוקר הוא הזמן המועדף על האיראנים לשגר טילים. יוצאת למרפסת. חושך, מסתכלת על שמים חשוכים מאד, במפת כוכבים בהירה.   עלה בי זיכרון ילדות: אבא ואני הולכים ל־ Katz Berg (גרמנית). הר כץ נמצא ליד הבית שלנו בתל אביב באזור גבוה וחשוך. היה אפשר לראות ממנו את מפת הכוכבים. שם למדתי לזהות את כוכב הצפון, את העגלה הגדולה הפוכה על ראשה ועוד מערכי גלקסיות

טיפול באומנות וליווי רוחני בעבודה עם בני הגיל השלישי כשאני נכנסת אליה הביתה המטפלת פותחת לי את הדלת. היא יושבת ליד שולחן האוכל, כרגיל. אני ניגשת אליה והיא אומרת לי ״אני לא מרגישה טוב היום, סליחה״. אני מניחה עליה יד ומתיישבת לידה. ״זה בסדר, אני פה איתך״. הגוף שלה היום מופנם וסגור יותר, מנח הכתפיים וכל החלק העליון של הגוף מרמז על זה. ״לא חייבים לעשות, אפשר רק לשבת״ אני אומרת בשקט. לפעמים אני נשארת בשקט הזה ולא ממלאה אותו. לפעמים יש שקט כשלא יודעים מה לעשות ואיך לבטא את מה שיש ב

דבק מתבשל בסיר כמו דייסה. משם הוא יעבור לצנצנת זכוכית. זה היה עוד דבר שעושים בגן. מדביקים דברים עם דבק שנרקח במטבח. מורחים אותו על מצע...

התפקיד שלי בבית של סבתא אוניו בפתח תקווה היה לפתוח את הדלת ללקוחות שהגיעו לתיקון אומנותי. סבתא הייתה יושבת על כסא מרופד במרפסת מול חלון גדול שתריסיו פתוחים לרווחה. מימינה היה המקום שלי, שרפרף ללא משענת, עם ארבע רגליים קצרות. ולשמאלה שולחן שעליו היו מונחים בצורה מופתית חוטים, מחטים, שלל כפתורים  וכרית סיכות אפרפרה בצורת משולש שעברה מסעות בלתי נתפסים בתקופת השואה כשסבתא אוניו תיקנה בגדים  לגרמנים וכך שרדה. סבתא הייתה צריכה הרבה אור בשביל לייצר את החיבורים של החוטים ב"תיקון אומ

"תג אחד, קוצו של יו"ד – המילה הישנה זורחת באור חדש. החול מתקדש והקודש מתחלל. המילים הקבועות כאילו נחלצות רגע רגע ממשבצותיהן ומחליפות מקום...

מטפלים באומנויות רבים נעזרים בשנים האחרונות ביומני אומנות. בניגוד למשטחי עבודה רגילים, הפנקסים או יומני האומנות, הם זמינים וקל לשאת אותם. היומנים מאפשרים יצירה ספונטנית, בלי עריכה וצנזורה, מעין טיוטה. אימת הקנבס או הדף הריק לא מורגשת בהם. כשרושמים או מציירים בפנקס לא חייבים להצליח, הפעולה חשובה יותר מהתוצאה. התחלתי לכתוב ולצייר ביומנים בגיל תשע ומאז אני צוברת עוד ועוד מילים כתובות ודימויים. השנים חולפות והם הולכים ונערמים: קטנים וגדולים, מסודרים ומבולגנים. כריכה קשה, כריכה רכ

מבוא מודל EPR הוא אחד המודלים המרכזיים בדרמה-תרפיה. ישנה חשיבות רבה להבנה מעמיקה של המשמעות של חלקי ה-EPR והמעבר ביניהם, כתנועת הנפש, גם...

ללא כותרת, עדי אליאל לשם, קולאז' המכיל צילום של בית נטוש ורישום, 2023.   *כותרת הטקסט היא היפוך של כותרת מאמרו של וילפרד ביון (1967)...