הדבקות - ענת בדר

דבק מתבשל בסיר כמו דייסה. משם הוא יעבור לצנצנת זכוכית. זה היה עוד דבר שעושים בגן. מדביקים דברים עם דבק שנרקח במטבח. מורחים אותו על מצע קרטון ועורמים עליו מיני קופסאות קטנות, ניירות צבעוניים, עטיפות. קופסאות פלסטיק גדולות מכילות את אוסף האריזות והניירות. שמורות בארון ויוצאות לשולחן המרכזי להדבקות מפעם לפעם.

הדבקות מלמדות אותי על הנמכת ציפיות. מה אני יכולה לבקש מחומר שכבר ארזו בו דבר מה ועכשיו הוא ריק. מה אפשר לבקש מעטיפה זהובה מרשרשת של שוקולד.

הדבקות מלמדות אותי על גילוי אוצרות, כשאני מחפשת בקופסא הגדולה את הדבר המיוחד.

הדבק נעים למגע כשהוא חמים וקצת דוחה כשהוא מתקרר. מצליח להחזיק את מה שמונח עליו אבל בשביל שהמבנה לא יקרוס  צריך להישאר על הקרקע, כלומר קרוב למשטח.

אני רואה ערימה צבעונית של דברים שיצאו ממיכל ועכשיו מסודרים בצורה חדשה, מונחים על המדף עם פתק קטן ליד ועליו שם הילד. הם ייעלמו משם מחרתיים או בשבוע הבא.

הדבקות מלמדות אותי על דמיון. אני רואה שסדר חדש אפשרי. יש שם עוד דבר שאני מבינה ולא יכולה להסביר, כמו שיקרה לי בעתיד כשאקרא שיר.

המבט מוגן בדמיון

המבט מוגן בדמיון.

וראיית האמנות כמעשה

מגנת על החיים כולם

הלשון מוגנת בפנינים ובמרגליות

האצבע בטבעת

מוגנת

והצוואר בענק

(כמו בקמע כל דבר מוגן – גבר על אשה –

ציפור על גוזל.

בהפכי על מה זה אגן אנוכי,

על היפוך עצמי אחד

כשכל זה מתכסה באותיות ובמספרים

מתהווים בהתהוות כוחות.)

ככל דבר המתהפך המוגן

בהפוכו הפלאי הקסום מוגן

בחרב המתהפכת

על גן עדן הסגור

במבני חיים ביואנטומיים

במבני

תרבות זהים

אלו לאלו ולכל –

ענת בדר: anatbader@gmail.com