חור כניסה וחור יציאה. בד פצוע. שובל מדמם של חוט מלווה, נקרע או מאבד את עצמו בדרך. חור ועוד חור. מחט עולה ויורדת, לפרקים קרובה מאוד לפנים, לעיתים רחוקה. לפעמים נעלמת מאחורי מסך, אפשר רק לנחש מאין תחזור. יד מיומנת מזהה דרך סיבים אטומים של בד את תחנת העצירה הבאה. יד מיומנת מופתעת פחות בזיק של כאב. חיבורים־חיבורים־ ברווחים שווים־משתנים־מתקרבים־מתרחקים מאפשרים לבד להתרופף בין התפרים, להיפתח להצצה, לגלות אניצי מילוי. וחוזר חלילה, מעייף, ומאמץ את היד, את המרפק, את הכתף, כהיקף הלולאה

אהבה ללא תנאים. אני בת 8 וחצי. זה עוד יום, כמו כל יום אחרי ביס ואני חוזרת הביתה עם ההסעה לכפר. השמש מעלי ואני צועדת בשביל המתפתל בירידה...

בן זוגי, הבן והנכדים שלי, והמטופל שלי מצטופפים בממ"ד בן זוגי, המטופל שלי ואני נשענים על קיר הבטון. הבן והנכדים שלי, שרועים על המזרון. הנכד שלי זורק כדור פינג פונג אל הקיר ומציץ לראות מה אנחנו חושבים על זה. המטופל שלי מחייך אליו. הממ"ד שלנו קטנטן והקירבה גדולה. מה הוא חושב על המשפחה שלי? איך זה ישפיע מעכשיו על הקשר שלנו? האם הוא מקנא בבן שלי שיש לו אמא כל כך אמפטית?   האם הוא מתבייש שהוא זקוק לעזרה? אולי בן זוגי מאיים עליו? אולי היה מעדיף להפקיר את עצמו למזל ולהישאר בחוץ עם הט

שנינו הולכים  על השביל בפארק. אנחנו באים לפארק רק בבקרים של אמצע השבוע, כי אז יש פחות אנשים. אתה לא אוהב הרבה אנשים, שצפוף וכולם מסתכלים....