במרחב הביניים שבין הדבק הפלסטי והבּוׄרָקס טמון פוטנציאל מט לקרוס. רגעים ארוכים של אמון חסר ודאות, מדע מדויק שהופך לאלכימיה של משתני זמן, מקום והתקשרות. כל קשר קטן שיוצר הבּוׄרָקס בתוך הדבק נקנה בזיעה וביגון, בזהירות מועדת לפורענות, בהבטחה המושלכת על פני מים קפואים. רגעים של אומניפוטנטיות מתחלפים בשבר בלתי נסבל, כמו בציפייה לרמז של שינוי בפני האם, לאיתות כיצד לנהוג עכשיו, האם לצחוק או לבכות? לחבק או להתחבא? לפעמים נחצה הגבול, המרחב קורס לגושים קשים, חסרי גמישות, קרביים מבאישים

יום שני הגיע מהר. גלי מופיעה בפתח החדר בפיג'מה. "סליים!" הפקק של הדבק נתקע, התאחה עם גופו מהסיבוב הקודם. גלי מתבוננת בי אוחזת במגבת...

דבק מתבשל בסיר כמו דייסה. משם הוא יעבור לצנצנת זכוכית. זה היה עוד דבר שעושים בגן. מדביקים דברים עם דבק שנרקח במטבח. מורחים אותו על מצע...

"תג אחד, קוצו של יו"ד – המילה הישנה זורחת באור חדש. החול מתקדש והקודש מתחלל. המילים הקבועות כאילו נחלצות רגע רגע ממשבצותיהן ומחליפות מקום...

זכיתי להיות גננת בגן שיש בו ילדים יהודים וערבים. בני שנתיים. זו מתנה נדירה, להיות עדה לדברים אנושיים בסיסיים שנשכחים במציאות הסבוכה שלנו. בגיל שנתיים, ילדים מדברים לא כל כך ברור בדרך כלל. הבדלי שפות האם לא מפריעים, כי הם מבינים אלה את אלה כמו שגורי כלבים מבינים, בשפות נשגבות שאנחנו אולי כבר לא. וכך קורה שילד ששפת אימו ואביו ערבית או עברית אומר משהו שוב ושוב, והגננת - אני - לא מבינה! צרור הברות מדובלל שבטוח יש לו משמעות, אבל אני לא מצליחה להבין. ואז ילד אחר ששפת אימו ואביו עבר

ללא כותרת, עדי אליאל לשם, קולאז' המכיל צילום של בית נטוש ורישום, 2023.   *כותרת הטקסט היא היפוך של כותרת מאמרו של וילפרד ביון (1967)...

בתקופת הקורונה ניתן היה לחזות בתופעה עולמית שנבעה מאי ודאות וחרדה. צף צורך כמעט רפלקסבי ברחבי העולם, להשליט סדרים בסביבת הבית; לארגן את...