שוב, לקראת הפגישה איתה, אני מניחה על שולחן העבודה חצי גיליון נייר לבן, חמישה בקבוקי גואש – כחול, אדום, צהוב, שחור ולבן, מכחולים שונים, ספוגים וצנצנת מים. היום, לראשונה, היא ניגשת לחומרי היצירה ואומרת, "אוקיי, נעשה עם זה משהו". דור בת ה־15 הגיעה להוסטל לנערות בצו בית משפט אחרי שנאספה מהרחוב. היא באמת לא מבינה מה הסיכון באורח החיים שנשלפה ממנו. היא לא מבינה למה לה להיכנס לפגישה בכל שבוע. אך היא נכנסת כי "אמרו לה, כי היא חייבת". "את לא חייבת להיפגש איתי", אני אומרת לה. היא מושכת

זו פעולה די פשוטה. מאובקת, מטפטפת, מלאת הפתעות, אבל פשוטה. מספריים גוזרים את בד הגזה, מפזרים סביבם דוק ערפל גבסי עוצר נשימה. האבק ממשיך לנשור כשהפיסה נטבלת במים. פיסת הבד עדיין לא מבינה מה עתיד להתרחש, מישירה טיפות במסעה אל עבר הנעטף. השולחן מתכסה שלוליות גבס נוזלי, הן מתייבשות ושוב מתמחזרות לאבקה. פיסת התחבושת יכולה לחבוש איבר אנושי, להתמיר את מגעו למגע מתווך־טקסטיל־מינרל. לעטוף אובייקט בעל כורחו בתכריכים, להפוך אותו למומיה. או להיתלות על שלד חוטי מתכת, להמם אותם בכובד שנכפה

צלמית אישה, אשדודה, מוזיאון ישאל. המאה ה-12 לפני הספירה תכונות החומר חימר הוא מדיום טבעי, המורכב בעיקר מאדמה, חרסיות ומינרלים המתערבבים...

פלסטלינה כאמצעי להתמודד עם מעברי החיים המסע שלי עם הפלסטלינה החל בזמן שלימדתי את הסטודנטים.יות שלי את אומנות ערבוב הצבע. רציתי שהן תרגשנה באופן ממשי, בעזרת הידיים, את היחסים בין כמויות הצבע הנדרשות להשגה של גוונים, ולא בעזרת קצה המכחול או השפכטל. באותה תקופה נתקלתי בספרון של טכניקות ליצירה בהוצאת אגף הנוער של מוזיאון ישראל* עם תיאור של מריחת פלסטלינה על גבי קרטון. החלטתי להשתמש בטכניקה זו כדי ללמד ערבוב צבעים. כל התלמידים התבקשו להשתמש רק בארבעה צבעים - שלושת צבעי היסוד ולבן