כולו אני, רוני גונן-שמחוני

שוב, לקראת הפגישה איתה, אני מניחה על שולחן העבודה חצי גיליון נייר לבן, חמישה בקבוקי גואש – כחול, אדום, צהוב, שחור ולבן, מכחולים שונים, ספוגים וצנצנת מים.

היום, לראשונה, היא ניגשת לחומרי היצירה ואומרת, "אוקיי, נעשה עם זה משהו".

דור בת ה־15 הגיעה להוסטל לנערות בצו בית משפט אחרי שנאספה מהרחוב. היא באמת לא מבינה מה הסיכון באורח החיים שנשלפה ממנו. היא לא מבינה למה לה להיכנס לפגישה בכל שבוע. אך היא נכנסת כי "אמרו לה, כי היא חייבת".

"את לא חייבת להיפגש איתי", אני אומרת לה. היא מושכת  בכתפיה  ונשארת.

דור אינה מסגירה במילים את האלימות שעברה בבית שברחה ממנו, את הפגיעות שספגה ואת הניסיון שצברה ברחובות. היא יפה, כריזמטית, 'מלכה'. היא משדרת ביטחון עצמי, אבל מילה אחת שלא במקומה מנערה או מאשת צוות – מפוצצת אותה. ברגע אחד הביטחון הופך לעלבון, העלבון הופך לאלימות. חומת ההגנה שבנתה סביבה נקרעת כמו נייר דקיק.

כשאני שואלת, היא מתכנסת ואומרת בקול נמוך, "אני לא רוצה לדבר על זה".

דור בוחרת בבקבוק הכחול, לוחצת עליו ויוצרת שלולית כחולה במרכז הנייר, ואז לוקחת את הבקבוק האדום ומשפריצה ממנו למרכז השלולית הכחולה. היא מערבבת במכחול את השלולית ומתחילה למרוח אותה, ממלאה את הדף מפינה לפינה במריחות אלכסוניות.

הנייר הלבן הולך ומתכסה בסגול עמוק.

"אני אוהבת את הצבע הזה!" היא מצהירה, וממשיכה לצבוע בשקדנות עד שלא נשארת נקודה לבנה אחת.

היא מתרחקת מהשולחן ובוחנת את התוצאה. "לא משעמם לך?" היא שואלת אותי. "מפריע לך שאני רק מסתכלת ולא עושה משהו?"

 "לא," היא עונה, "זה דווקא נעים לי.".

דור לוקחת את הבקבוק השחור ומטפטפת ממנו על פני הסגול. היא מרימה את מבטה ומסתכלת עליי בחיוך קטן, כמבקשת אישור. אני מחייכת אליה חזרה.

עוד טיפות שחורות מושפרצות על הדף.

"זהו" היא אומרת בשקט, כמעט לעצמה, "זהו."

"יש לך שם לציור?" אני שואלת.

"כן. החיים שלי. יש כאן את הסגול, שהוא הדברים הטובים, שאני אוהבת, ואת השחור, שזה הדברים העצובים והרעים שקורים".

*

סגול-שחור. אני חשה את הפחדים. האימה. הסיוטים. המפלצות. האם יש איום שמסתתר מתחת לשכבת הסגול האהוב, מייצג הטוב? האם בכל רגע המפלצת עלולה להתפרץ מהדף, מהסביבה, מתוכה? *

"ואיפה היית מעמידה את עצמך בציור?"

"כולו אני!" היא עונה בהחלטיות.

רוני גונן-שמחוני ronigs13@gmail.com

כל העבודות הן אילוסטרציה של הכותבת.

טקסטים נוספים שלה נמצא כאן:

הנייר סופג הכל

גרוטאות

חם, קר מתחבר