על טיפול בתנועה והצופן שבתנועה אותנטית בבית הקברות של הזיכרון ישנה חלקה של שכחה נזכרת זו התנועה בגוף האדם אבל היא עדיין איננה שלו זאת...

אנדרלמוסיה בחדר, חול רטוב, שלולית דבק, עיתונים, פטיש ומסמרים. כתמי צבע על השטיח ועל החצאית הכתומה שלי. אני בשארית כוחותיי. אין לי כוח....

בן זוגי, הבן והנכדים שלי, והמטופל שלי מצטופפים בממ"ד בן זוגי, המטופל שלי ואני נשענים על קיר הבטון. הבן והנכדים שלי, שרועים על המזרון. הנכד שלי זורק כדור פינג פונג אל הקיר ומציץ לראות מה אנחנו חושבים על זה. המטופל שלי מחייך אליו. הממ"ד שלנו קטנטן והקירבה גדולה. מה הוא חושב על המשפחה שלי? איך זה ישפיע מעכשיו על הקשר שלנו? האם הוא מקנא בבן שלי שיש לו אמא כל כך אמפטית?   האם הוא מתבייש שהוא זקוק לעזרה? אולי בן זוגי מאיים עליו? אולי היה מעדיף להפקיר את עצמו למזל ולהישאר בחוץ עם הט