הציירת אביבה אורי, שאמה נפטרה עם לידתה, חוותה לאורך חייה את חוויית "הפרֵדה בטרם עת" מן האם (טסטין, 1992). בעטיה של חוויית פרֵדה מטלטלת, היא נהגה לעטוף את גופה ברצועות ארוכות ורכות של צמר גפן. אחת לחודש הייתה מפשיטה אותן מגופה ומחליפה אותן בחדשות. רצועות אלו נצמדו לגופה ושחזרו, לכאורה, תחושת מעטפת עורית אימהית – רכה, נוכחת וקבועה – בניסיון נואש להשיב לגופה את תחושת האם הנוכחת דווקא בהיעדרה. באחת מהשיחות עימה על יצירתה אמרה אביבה לבתה, הציירת רחל ימפולר: "הקו הזה הוא אני" (ימפו

יום שני הגיע מהר. גלי מופיעה בפתח החדר בפיג'מה. "סליים!" הפקק של הדבק נתקע, התאחה עם גופו מהסיבוב הקודם. גלי מתבוננת בי אוחזת במגבת...

סרטון המדגים את משמעות הפלסטלינה עם תוספת שיוצרת משמעות נוספת לחומר. אלה עבודות תגובה של מטפלות באמנות במלחמת "חרבות ברזל", 2023-4.  ...