אומרים במרפאה שמעולם לא היה רעב עמוק כל כך לדבק. מחמצת הטיפול גומעת גלונים שלו, על צורותיו השונות: בקבוקי דבק פלסטי, צנצנות דבק רב תכליתי, מקלות דבק חם, שפורפרות דבק מגע, גלילי דבק סטיק, סרטים דביקים מסוגים שונים, כולם נעלמים למחשכי מערכת העיכול שלה. המחבר הזה שמתווך בין חומרים, המאפשר תיקון, בנייה ואינטגרציה, ספק חומר גלם בפני עצמו, הרוטב, הפך למנה העיקרית. הימים ימי היאחזות, האדמה מתפוררת ורועדת בזעזוע, השמים מאיימים, הרגליים נושאות אותנו בקושי, מכוחו של הרגל. ארכיטיפ הבית

במרחב הביניים שבין הדבק הפלסטי והבּוׄרָקס טמון פוטנציאל מט לקרוס. רגעים ארוכים של אמון חסר ודאות, מדע מדויק שהופך לאלכימיה של משתני זמן, מקום והתקשרות. כל קשר קטן שיוצר הבּוׄרָקס בתוך הדבק נקנה בזיעה וביגון, בזהירות מועדת לפורענות, בהבטחה המושלכת על פני מים קפואים. רגעים של אומניפוטנטיות מתחלפים בשבר בלתי נסבל, כמו בציפייה לרמז של שינוי בפני האם, לאיתות כיצד לנהוג עכשיו, האם לצחוק או לבכות? לחבק או להתחבא? לפעמים נחצה הגבול, המרחב קורס לגושים קשים, חסרי גמישות, קרביים מבאישים