הצתה. ראש גפרור מתחכך בשכבה מגורענת ונדלק, מדביק באש פתיל של נר. הלהבה רוקדת, שובת לב, מפזרת אותות חיים כוזבים. הנרות נוגעים זה בזה, מתאחדים, פתיליהם מתארכים ומתחברים ללהבה אחת, שעווה מטפטפת ואז זורמת ונשפכת, לַבָּה של חֶלב. רגע אחד של אמון שאנן יכול להסתיים בהשמדה מפוייחת. הריגוש שבאש האסורה, המסוכנת, הבלתי צפוייה, תמיד הכוננות הפנימית, נכונות לזנק כנמר ולמנוע את הנורא מכל שאולי כבר קרה. בשוליים המתקרבים למרכז נמצא פיתוי גדול מידי, המשחק בקצוות שבין חיים ומוות, בין עשן ואש.

ראשית, האקדח. כלי אסור, משנה מציאות. מאפשר הגנה אך מזוהה גם עם תוקפנות והרס. כאן בסטודיו האקדח מותר, אקדח הדבק, גם הוא משנה מציאות. מאפשר...

במהלך החורף, לזרעים במעטפת המגן, יש את כל ההזנה הנחוצה, וכל מה שהם צריכים לעשות הוא לספוג לאט את המים כך שהם יהיו מוכנים לנבוט באביב. אני...

אני רואה לנגד עיניי תמונה ברורה של גן הדס ובו שולחן הציור. סביב השולחן מקום לארבעה ילדים. השולחן מכוסה נייר חום, במרכזו קופסת עץ ובה...