שולחן הציור - ענת בדר

אני רואה לנגד עיניי תמונה ברורה של גן הדס ובו שולחן הציור. סביב השולחן מקום לארבעה ילדים. השולחן מכוסה נייר חום, במרכזו קופסת עץ ובה גירים צבעוניים, קצת קשים וקצת רכים. לצד השולחן כוננית ובה ניירות לבנים חלקים בגודל מובחן וקבוע. הגודל מתאים בדיוק לילדה בת ארבע, חמש או שש. בקופסא אחרת אנחנו מניחים את הציורים הגמורים. דורון הגננת כותבת שם ותאריך בפינה של הדף. 

על הקיר הסמוך לשולחן הציור, כמו חלונות בבית דירות, שראיתי בעיר, נעוצים הציורים. דורון תולה אותם בצהריים, שעה שאנחנו הילדים נחים. יום אחד הצצתי וראיתי שהיא עוברת על הציורים אחד אחד, מתבוננת ובוחרת את אלה שתתלה.

יש לי מקום קבוע ומועדף בשולחן הציור. גבי פונה למרכז הגן. יושבת על כיסא קטן, המתאים בדיוק למידת גופי. יש לי מקום ומרחב משלי קרוב לילדות ולילדים שמציירים לצידי. הדף הלבן לפניי, ידי מושטת לקופסת הצבעים.

הצבע נמשח, נענה לפעולת היד, מותיר סימנים ברורים וצבעוניים על הנייר. אני מותחת קווים לאורך ולרוחב. אני צובעת ומגלה את החיבור בין הכתמים ושכבות הצבע, את התגובה ללחץ שאני מפעילה עם היד. 

דורון אוהבת שממלאים את כל הדף והיא מרבה לתלות ציורים שלי על הקיר שממול. אני אוהבת להתבונן בהם שוב, לזהות את החלון שלי בין החלונות. 

אני אלת שולחן הציור

הדף הלבן הוא עולמי.

אני מלכת הציור

הדף הלבן הוא ממלכתי.

אני הילדה המציירת

הדף הלבן הוא פרטי שלי.

הציורים בפוסט הם שלי מתקופת הגן, גיל 3-6. נשמרו כל השנים על-ידי אימי.

ענת בדר anatbader@gmail.com

https://anatbader.wordpress.com/ בלוג