הלבן הקפוא בתנועה טומן בחובו את הפרדוקס המתגלה עם השנים – שלמות ושבר, שקט ותנועה, ריק ומלאות. הוא נפרש כמו מרחב מעבר שבו הגוף מוביל אותי שוב ושוב לגעת ולחקור מה נמצא לפני הצבע, לפני ההגדרה, לפני משהו המתהווה לכדי משהו. לבן על לבן מחייב התקרבות. לא הכול נגלה במבט ראשון, לעיתים הוא כמעט ואינו נראה. רק כשמתקרבים מתחילים להבחין ברבדים, בשכבות, במרקמים ובמתאר שהאור והצל יוצרים. היוצר והצופה נדרשים להאטה, לשהייה ולהפעלה של החושים. רק אז הלבן מתגלה לא כמשטח ריק אלא כמרחב. הלבן אינו

אורי נכנס לחדר, ממצמץ בעיניו ונראה מסונוור מהאור המלאכותי והבוהק של  תאורת הלדים, נשכב על הפוף ומסית את מבטו. אני מדליקה אור קטן צהוב...

אני לוקחת חלק בקבוצת הדרכה למטפלות. לאחרונה הוצע לנו ליצור מְכָל לעצמנו, למטפלת שאני. הנטייה שלי לעבוד באופן אינטואיטיבי: אני מתבוננת...

קיבלתי הודעה במסנג'ר: "קראתי את הפוסט שלך על הרגלים בסדנה לעומת כללים וזה הדבר הכי טוב שקראתי בנוגע להתנהלות כיתתית… האם את נותנת תרגילים...