מכיס לקֵן - אפרת דקל
- nonaorbach
- 26 במרץ
- זמן קריאה 2 דקות
עודכן: 9 באפר׳
אני לוקחת חלק בקבוצת הדרכה למטפלות. לאחרונה הוצע לנו ליצור מְכָל לעצמנו, למטפלת שאני.
הנטייה שלי לעבוד באופן אינטואיטיבי: אני מתבוננת בחומרים שבסטודיו ובוחרת חומרים טבעיים. עיניי נתקלות בעלים יבשים ומאורכים ואני מחליטה לקלוע מהם.
לאט ובסבלנות אני קולעת שתי וערב, למעלה-למטה.
אני כל כך עסוקה בקליעה, בחיבור, מדביקה את הקצוות בדבק שקוף שלא ייפרם...ופתאום נזכרת, עליי להכין מְכָל! אני אוספת את העלים יחדיו בכל צלע של הריבוע הקלוע ויוצרת מְכָל מאורך. נעזרת בשדכן ובחוט כדי שלא ייפתח. בתוכו אני בוחרת להניח גוש צמר צבעוני בצבע בורדו כמצע ועוד שלושה כדורי צמר קטנים וצבעוניים מעל.
כשאני מתבוננת על העבודה אני מאוכזבת: איזה מין מְכָל יצרתי? הוא בקושי מחזיק מעמד. מה זה אומר עליי כמטפלת? האם אני יכולה להכיל ולהחזיק בתוך מְכָל כזה את המטופלות שלי? אותי?
לעומת זאת הצמר הרך שבתוך המְכָל מנחם, מרגיע ועוטף.
אני מניחה את העבודה על מפית תחרה כבסיס. המְכָל נראה עכשיו גם כמו סירה.
התחרה מזכירה לי את סבתי, עומדת ומגהצת את מפית התחרה ופורשת אותה בתשומת לב מתחת לאגרטל פרחים.
בבית אני מחליטה לחזק את המְכָל. אני מחברת את הקצוות ויוצרת מעין "כיס'" קלוע, ואז עוטפת אותו במפית תחרה. עכשיו גם בתוך וגם מחוץ למְכָל יש משהו רך, מחבק ומרגיע.
כשאני מתבוננת על תהליך היצירה אני מבינה שיצרתי מְכָל יש מאין. הרי יכולתי לקחת מְכָל מוכן ורק להוסיף לו חומרים, ואילו אני בחרתי ליצור אותו כולו שלי בעצמי.
שתי וערב. למטה-למעלה וחוזר חלילה.
המְכָל, כמוני - מכיל חלקים שונים:
העלים הקלועים שבריריים אך גם גמישים, משתנים, זקוקים ליציבות.
רכּוּת הצמר שבפנים מזינה, מנחמת. יש שלושה עיגולי צמר המונחים מעל גוש הצמר הבורדו, ואני תוהה האם הם מייצגים אותי, את המטופלת ואת עולם החומרים.
הרכות של מפית התחרה עוטפת ומחבקת, חיבורה ארעי ומאפשר לשחרר אותה ממצבה המהודק בעת הצורך.
המְכָל הפך למעין "כיס" או קן שאפשר לקנן בו, ואולי שלושת עיגולי הצמר הם הביצים שמהן יבקע משהו חדש.
אני חושבת על השנים האחרונות שלי כמטפלת שעובדת בכמה מקומות. בכל אחד מהם אני יוצרת מחדש את המְכָל שלי, לוקחת אותו איתי בכיס.
אפרת דקל: efratdekel7@gmail.com
Comments