אנחנו מטפסות במדרגות, ולני אומרת "מה קנית לי?" אנחנו הולכות במסדרון, והיא תוהה אם הבאתי בורקס, ואז היא נזכרת שאסור לה, ואז היא נזכרת שהיא אלרגית. אני נותנת לה את המפתח לחדר, היא מסובבת אותו, מחכה שאיכנס פנימה ונועלת את הדלת מאחוריי. לני אומרת: "הבאת מים לחמם את הפלסטלינה כמו שהבטחת?" אני מגישה לה את המים החמימים, והיא מוזגת לכוס. מנגינת הזרימה הבוקעת מבין דפנות הפלסטיק הזול לוקחת אותי רחוק מהחדר, לאמבטיות קדומות, לשהייה, להתמסרות. קוביית פלסטלינה ורודה נשמטת מידה של לני ופוקע

פלסטלינה כאמצעי להתמודד עם מעברי החיים המסע שלי עם הפלסטלינה החל בזמן שלימדתי את הסטודנטים.יות שלי את אומנות ערבוב הצבע. רציתי שהן תרגשנה באופן ממשי, בעזרת הידיים, את היחסים בין כמויות הצבע הנדרשות להשגה של גוונים, ולא בעזרת קצה המכחול או השפכטל. באותה תקופה נתקלתי בספרון של טכניקות ליצירה בהוצאת אגף הנוער של מוזיאון ישראל* עם תיאור של מריחת פלסטלינה על גבי קרטון. החלטתי להשתמש בטכניקה זו כדי ללמד ערבוב צבעים. כל התלמידים התבקשו להשתמש רק בארבעה צבעים - שלושת צבעי היסוד ולבן

סרטון המדגים את משמעות הפלסטלינה עם תוספת שיוצרת משמעות נוספת לחומר. אלה עבודות תגובה של מטפלות באמנות במלחמת "חרבות ברזל", 2023-4. ...