מטפלת באומנות פועלת מתוך שתי שפות: שפת החומרים ושפת הפסיכולוגיה. היא משתמשת בשתיהן כשהאחת מאירה ומרחיבה את זולתה. בשנים האחרונות, כשאני מלווה כתיבה אישית של מטפלות באומנויות המגישות טקסטים לספרייה של יה״ת, אני שבה ופוגשת פער: לעיתים דווקא מטפלות שעבודתן בסטודיו עשירה, רגישה ומדויקת מתקשות לתאר במילים את התהליכים שהתרחשו בו. משהו מן הידע הגופני, החושי והחומרי הולך לאיבוד במעבר אל השפה המדוברת והכתובה. אני פוגשת לעיתים גם מרחק דומה בהדרכות ובקריאה של ספרות מקצועית, שבה הפער "מו

היא נכנסת אל הסטודיו, סוגרת אחריה את הדלת ומיד ניגשת לשולחן. לצד השולחן קופסא גדולה עם אריזות קרטון בשלל גדלים, שאריות עץ מנגריה, סלסלות...

מאמר זה, נכתב מנקודת המבט שלי כמי חוותה את מאורעות 7.10.24 - מלחמת "חרבות ברזל", פונתה מביתה בקיבוץ, וכמטפלת באמנות במקצועי. הייתי רוצה...