מטפלת באומנות פועלת מתוך שתי שפות: שפת החומרים ושפת הפסיכולוגיה. היא משתמשת בשתיהן כשהאחת מאירה ומרחיבה את זולתה. בשנים האחרונות, כשאני מלווה כתיבה אישית של מטפלות באומנויות המגישות טקסטים לספרייה של יה״ת, אני שבה ופוגשת פער: לעיתים דווקא מטפלות שעבודתן בסטודיו עשירה, רגישה ומדויקת מתקשות לתאר במילים את התהליכים שהתרחשו בו. משהו מן הידע הגופני, החושי והחומרי הולך לאיבוד במעבר אל השפה המדוברת והכתובה. אני פוגשת לעיתים גם מרחק דומה בהדרכות ובקריאה של ספרות מקצועית, שבה הפער "מו