הלבן הקפוא בתנועה טומן בחובו את הפרדוקס המתגלה עם השנים – שלמות ושבר, שקט ותנועה, ריק ומלאות. הוא נפרש כמו מרחב מעבר שבו הגוף מוביל אותי שוב ושוב לגעת ולחקור מה נמצא לפני הצבע, לפני ההגדרה, לפני משהו המתהווה לכדי משהו. לבן על לבן מחייב התקרבות. לא הכול נגלה במבט ראשון, לעיתים הוא כמעט ואינו נראה. רק כשמתקרבים מתחילים להבחין ברבדים, בשכבות, במרקמים ובמתאר שהאור והצל יוצרים. היוצר והצופה נדרשים להאטה, לשהייה ולהפעלה של החושים. רק אז הלבן מתגלה לא כמשטח ריק אלא כמרחב. הלבן אינו

פלסטלינה כאמצעי להתמודד עם מעברי החיים המסע שלי עם הפלסטלינה החל בזמן שלימדתי את הסטודנטים.יות שלי את אומנות ערבוב הצבע. רציתי שהן תרגשנה באופן ממשי, בעזרת הידיים, את היחסים בין כמויות הצבע הנדרשות להשגה של גוונים, ולא בעזרת קצה המכחול או השפכטל. באותה תקופה נתקלתי בספרון של טכניקות ליצירה בהוצאת אגף הנוער של מוזיאון ישראל* עם תיאור של מריחת פלסטלינה על גבי קרטון. החלטתי להשתמש בטכניקה זו כדי ללמד ערבוב צבעים. כל התלמידים התבקשו להשתמש רק בארבעה צבעים - שלושת צבעי היסוד ולבן