הנייר סופג הכול - רוני גונן-שמחוני
- 30 ביולי
- זמן קריאה 1 דקות
מלי שופכת מים על הדף הלבן, העבה, הסופג.
עם המכחול הרטוב היא מוסיפה צבע אדום לשלולית שעל הדף.
מלי לא מרוצה. זה לא מספיק לה.
היא שופכת את המים לתוך קופסת צבעי המים הפתוחה.
נימים של צבעים שותתים ומתערבבים זה בזה.
מלי מטה את הקופסא.
נוזל שחור-סגול ניגר אל הדף המתמסר.
מלי פורשת את הדף הרטוב, מקפלת את הדף לחצי ואז לרבע ופותחת אותו.
אנו מתבוננות בקפלים הנפתחים.
"שוב", היא אומרת.
מלי נעמדת כשכל גופה דרוך, ומקפלת את הדף שוב ושוב ושוב, דוחסת כל קיפול לתוך הקיפול שקדם
לו. שפתיה מתהדקות עם כל קיפול, פרקי אצבעותיה מלבינים כשהיא מעבירה אותן על הקיפולים
ומהדקת בכוח. ורק כאשר אי-אפשר לקפל יותר – גופה מתרפה, הבעת פניה מתרככת והיא פותחת
בעדינות ובזהירות רבה את הדף הרטוב שכבר החל להיקרע.
הדף כולו סגלגל, ספוג ורך למגע.
עורקי הקיפולים, שהצבע זלג לתוכם, כהים ובולטים.
מלי מרוצה. עכשיו זה מספיק לה.
השריטות האלו לא ייעלמו גם כשהנייר יתייבש.
עכשיו אפשר להתבונן בהן, לדבר עליהן או לא.
עכשיו אולי לא תרגיש שהיא חייבת לחרוט אותן בעורה עד כאב,
כדי לחשוף את מלי שמבעד לשריטות.
רוני גונן שמחוני
050-6330730
כל העבודות הן אילוסטרציה של הכותבת.
טקסטים נוספים שלה נמצא כאן:
תגובות