שוקעת בסבון - מיכל אבס
אני אוחזת במלבן סבון קשה בשמאלי. הוא לבן, פינותיו מעוגלות ועולה ממנו ניחוח עדין של פריחה בשדה אביבי.
בימיני מפסלת לגילוף בעץ ואני חורצת בסבון חריצים אקראיים עדינים לאורכו. אך עם כל תנועה הם מעמיקים ומתחילים לקבל כיוונים שחוזרים על עצמם.
פירורי סבון נושרים אל מגש הקטן מבמבוק ומתחילים להיאסף לערֵמה גרגירית. אני מסובבת את הסבון לצידו השני וחורטת גם שם קווים המהדהדים המשך ותשובה למה שכבר גילפתי. מתחיל לצוץ איזה דימוי, גוף יושב עם ידיים ורגליים, בעל חיים, לפעמים צורות מעוגלות ומופשטות. אני ממשיכה לגלף שכבות בעדינות, תוך כדי שיחה או מחשבות, ומרגישה איך נוצרים במוח חיבורים חדשים. הריח כבר מאוד, עוצמתי וחודר לנחיריים בלי יכולת להימלט ממנו.
והצורה כבר ברורה ונראית לעין, עכשיו צריך לדייק וללטף בעדינות את הסבון עם הסכין ולהחליק את המרקם, לדרג את הקימורים שיהיו זורמים יותר, מתונים. אני מסובבת את הגוש מצד לצד, מתקנת עוד חלק, מעגלת, מניחה אותו רגע בצד ומתבוננת בו ממרחק. אחרי כמה דקות אני אוספת אותו לידיי ומורידה עוד כמה שכבות, מתבוננת בפסל שנוצר ומניחה אותן בערֵמת הפרורים.
ערֵמת הפירורים קוראת לי, גרגירים בגודל שווה ובצורה דומה אך שונה, כמו בני אדם, כל חלקיק ייחודי. אני מניחה בצד את הדמות ומקרבת אליי את הצלחת. אני מכניסה אצבעות אל הערֵמה, מפוררת וממוללת קצת, מהדקת לגוש קטן ושוב מפוררת, המרקם קצת שומני, נדבק לאצבעות. אני מביאה שפריצר עם מים ולוחצת כמה פעמים על ההדק, ניתזים זרזיפים של מים על הגרגירים וגם קצת מסביב. הסבון נכנע למים ומתחיל להתמוסס, אני טובלת אצבעות ולשה את העיסה, גושים גושים נוצרים ויש תחושת חלקלקות בידיים. אני מאגדת את הגושים והם נשארים מחוברים, אני מוסיפה עוד סילון מים והעיסה מתחילה להתרכך. עכשיו שתי הידיים בתוכה, מעסות ולשות את המסה של החומר, מנסות למעוך את הפירורים וליצור בצק אחיד, גמיש וחלק.
אחרי כמה דקות אני מרוצה.
כדור בצק לבן וחלק מונח בשתי ידיי ונענה לכל לחיצה, מעיכה או צביטה. אני יוצרת ממנו קערה בטכניקה של פינצ'ינג. מקריסה אותה פנימה ומתחילה מחדש, יוצרת כדור חלול שהפתח אליו הולך וקטן עד שנותר חור קטנטן שבקושי רואים. טובלת את הכדור בפירורי סבון שנשארו לי ומניחה אותו בערֵמה.
סבון מצופה בסבון, עטוף במעטפת עורית מגינה, מוסווה מהעולם ואף אחד לא מודע לחלל שבתוכו.
זה כמה שנים שאני יוצרת עם סבונים ומגישה סבונים למטופלים ומטפלים בסדנאות. זה חומר יום-יומי זול שאפשר לקנות בכל מכולת, אבל הנוכחות שלו בחיים שלנו מועטה עקב המעבר לסבונים נוזליים.
הסבון מחזיק בתוכו זיכרונות של פעם, של משהו קשה שהיה נמס במים, מנקה כל דבר ונוגע בכל איבר בגוף. המפגש עם הסבון מזכיר את אלה שהיינו מרככים בתוך שקית עם קצת מים כילדים ויוצרים מהם משהו רך וריחני.
אמרה לי פעם משתתפת בהשתלמות שסוג הסבון שהגשתי הוא הסבון שהיא הייתה רוחצת בו את סבתא שלה כשעוד הייתה בחיים, היא בחרה לעבוד אתו ועם הזיכרונות שעלו. הריח מתחבר מייד לזיכרונות קמאיים, ראשוניים, עוד לפני שהייתה לנו שפה. הוא עובר מייד באמיגדלה המקורבת אנטומית להיפוקמפוס המחזיק את הזיכרון הרגשי שלנו.
קל לגלף בסבון והוא נענה לכל תנועה וחריטה, לפעמים זה מתסכל כי הוא מתפורר או שנשבר חלק שלא התכוונו שירד. יש מי שמחליט מראש מה יגלף ויש מי שנותן לידיים לקחת אותו לכיוונים בלתי מודעים, והדימוי כבר מגיח מהחומר. פתאום משהו בצורה שנוצרת מזכיר בעל חיים או דמות, סמל ומשם ממשיכים.
ראיתי יוצרים רבים המחוררים את הסבון מצד לצד כדי לבדוק אם החומר יחזיק את החור, אם יצליחו לעבור בתוך המסה בלי לשבור אותה. כמו כל חומר וטכניקה, הגילוף דורש אימון ומיומנות הנרכשת עם הזמן.
פירורי הסבון נוצרים משאריות הגילוף או מסבון שאנחנו מגררים על פומפייה. יש הנאה מיוחדת לראות את הגוש הקשה מתפורר בקלות ובמהירות. אני מגישה את פירורי הסבון עם שפריצר כדי שהסבון לא יוצף במים אלא יהפוך לעיסה. לפעמים יש למישהו צורך בסבון נוזלי מאוד וביצירה של קצף, וגם לזה יש מקום על המגש.
כשלשים את העיסה נוצר בצק רך וגמיש, אבל לא אלסטי, שממנו ניתן לפסל כל דבר.
יש תחושה נקייה כשעובדים עם סבון, מה שנדבק לידיים יורד בקלות עם מים וגם את הבגדים זה לא מלכלך כי סבון מנקה. זה חומר מפתיע, בלתי מוכר, ולכן גם לא מאיים ומאפשר מעבר מקשה לרך מפירורים לגוש מגובש עם התערבות מינימלית של כלי גילוף מים ומגש המכיל הכול. הוא מתאים למבוגרים ולמתבגרים שיש להם צורך לחרוט, לחרוץ, לגלף ולעבוד באופן יותר דימויי וקוגניטיבי. עם זאת הוא מתאים גם לילדים בגיל הרך שיכולים לחפש את האיזון בין היבש לרטוב, ליצור עיסות התפתחותיות ובצקים בטוחים למגע. הסבון מאפשר רגרסיה והתעסקות גם עם עיסה טראומטית במסווה של חומר פיסולי גמיש, עם תוספת מים הוא נהיה נוזלי ונותן למטופל הזדמנות לפגוש חלקים לא מגובשים בתוכו בסביבה בטוחה.
מיכל אבס
מטפלת באומנות ומרפאה בעיסוק
מפתחת את "מצפן החומרים".
טקסט נוסף: סרגלים סנסוריים
יכולתי כמעט להרגיש את החומר בידיים. התיאורים והצילומים מזמינים ללוש אותו ולהתנסות. יצרתי בעבר בחימר ובעיסת נייר וזה יהיה ניסיון שונה כנראה. יש לי כלים בבית ועכשיו נשאר רק לקנות סבונים וליצור.
השבוע אמא שלי הזכירה סיפור על אבא שלה שהיה צייר. זה היה בערך בתקופת מלחמת העולם השנייה בבסרביה. הזמינו ממנו עבודה מבית חרושת לסבון. הוא יצר פסלון ללא ניסיון קודם.