מה בין עיצוב אופנה לטיפול באומנות? יפעת ברכה

השנה 1995, אני בשנה האחרונה ללימודי עיצוב אופנה, ועובדת על קולקציית הגמר שלי בנושא 'חולצת יום הזיכרון'. כדי לתכנן את הדגמים לקולקציה אספתי חולצות כותונת לבנות רבות, כאלה המזוהות עם טקסי ימי אבל וזיכרון מסורתיים, המחברים לזהות, לזמן ולמקום. אלה הייחודיות לתרבות הישראלית.

פרמתי וקרעתי אותן והפרדתי בין חלקי החולצה: שרוולים, חפתים, צווארונים. הנחתי אותם באופנים שונים ומגוונים על גבי המניקן– בובת הדיגום לתפירה. הורדתי אותם מהמניקן ביחידה אחת ופרסתי אותם לגִזרה. כך יצרתי שמלות חדשות למראה.

התהליך הוא רגשי. היו בו אבל וכעס, פירוק ארגון נפשי ותהליך משחקי במרחב ביניים פוטנציאלי, המאפשר חקירה של עולמי הפנימי ושל המציאות החיצונית. הייתה בתהליך חשיבה על קווי הגוף ועל  ודימויו, שמירה על חלקי החולצה המייצגת מבט תרבותי.

בשנה זו נרצח ראש הממשלה יצחק רבין – דמות אב קולקטיבית.

אני מעבדת את מות אבי שנפטר שנתיים קודם לכן.

ישראל המומה מהירצחו של רבין.

אני כואבת את מות אבותיי.

ליוויתי את אבי בנשימתו האחרונה, צפיתי ברבין יורד במדרגות בניין העירייה, בדרכו האחרונה.

אני מזועזעת וממשיכה בתהליך יצירת הקולקציה ובעיבוד הרגשי, אני מארגנת מחדש דגמים. בתהליך של השלמה, אני מחזיקה באי-ודאות, בבריאת מציאות חדשה, חסרת דמות אב, חסרת ביטחון ושלמות.

'חולצת יום הזיכרון' – שם הקולקציה שלי. אני יוצרת את טקס יום הזיכרון האישי שלי ואת האובדן הלאומי. אני מוצאת בעשייה וביצירה את הכוחות שבי, את המסוגלות ואת הצמיחה.

לתצוגת הקולקציה אני מאבזרת את הדוגמניות באביזרים ממרפאות האורתופדיה, לדוגמה מכשיר קפיצים לחיזוק אצבעות הידיים, לחיזוק תחושת העצמי. אני מצביעה על עבודת ריפוי והחזקה בתקווה.

בשנתיים האחרונות היה אפשר לראות בתצוגות האופנה של הסטודנטים לעיצוב אופנה ומעצבי האופנה בארץ את השפעת המלחמה. הם הציגו דגמים שיש בהם מחווה לזיכרון הלאומי, היו בהם נושאים של זהות, של טראומה, של הנצחה ושל תקווה.

כיום אני מטפלת באומנות חזותית, ואני מציעה לראות בתהליך עיצוב האופנה אפשרות לביטוי יצירתי, לעיבוד תהליכים ולשינוי – ולעבודה בשעה הטיפולית הן הפרטנית הן הקבוצתית.

יפעת ברכה: ifat.braha@gmail.com

מאמר: השלישי הנוסף: תגובה יצירתית של המטפלת באמנות למטופלים בשעה הטיפולית