נייר - רוח החומר - אורבך וגלקין

תכונות החומר

חומר גלם, מן השימושיים ביותר. עשוי סיבי תאית שנכתשה, עורבבה במים ויובשה בשכבות דקות. קיימים סוגים רבים של נייר המותאמים לצרכים שונים. הנייר מופיע בצבע לבן בדרך כלל, ויש המוסיפים לו צבע ודבקים. הוא ניתן לקיפול, קריעה, חירור, צביעה, הדבקה וכמצע לעבודה בצבעים ועפרונות.

המשמעות הטיפולית והרוחנית של נייר

הנייר שמקורו בצמחים, מתפרק ומורכב מחדש ומהווה מצע שעליו יוצרים ומסמנים סמלים, סיפורים, ציורים ומנגינות. זהו תהליך אלכימי שראשיתו בחומר טבע ורוח האדם מעבדת אותו למצע, על מנת להטביע בו מעשה רוחני סמלי נוסף.

הוא מייצג אלמנט של הכלה ובמידה מסוימת גם סבילות וסלחנות. וזו מאפשרת לאדם לחוות הזדמנות ולהתחיל מחדש שוב ושוב. בכל גיליון נפרשת הזדמנות נוספת למרחב נפשי חדש. זהו רחם אינסופי, המציע ללא הרף התחלות חדשות. 

ישנם מטופלים שמרחב הנייר הלבן יעורר בהם יצירתיות וחופש הביטוי, בעוד שבאחרים הוא יעורר את הפחד מהנייר הריק, "Horror Vacui".

איכויות החומר ממנו עשוי הנייר, תהליכי הייצור, העובי, הטקסטורות - כל אלה יקבעו כיצד הוא יענה לחומרים שונים. התגובה והאינטגרציה בינו לצבעים ולכלי העבודה, תלויה גם בטמפרטורה ובמידת הלחות והחום של סביבת העבודה, במיוחד כאשר עובדים עם חומרי נייר אורגניים.

בטיפול, בחינוך ובכלל, לנייר יש תפקיד מרכזי. הוא סביל ומכיל ונושא על גבו את תהליך העבודה והיצירה הסופית; שימוש יעיל ומכבד, בעיקר בהתאמת חומרי העבודה אליו, יתרמו לאסתטיקה ולהרמוניה בין השניים, והם יהפכו לבלתי נפרדים. לדוגמה, כתמי אקוורל על נייר באיכות גבוהה ייראו צלולים, עשירים ואלגנטיים יותר מאשר אם מציירים בהם על נייר פחות טוב. או, קווי ציפורן על נייר דק צהבהב עשויים לעורר זיכרונות של מוזיאונים אירופאיים אפלוליים וספריות.

הנייר הוא כמכל לחומר הנישא עליו. עוביו והטקסטורה שלו מזמינים הנחת צבע שונה. נייר עבה יכול לשאת תהליך ארוך ועמוס חומר ושכבות צבע. המצע והחומרים חוברים להוויה אחת בעלת היסטוריה ארוכה. לעומת זאת – נייר דק מזמין גלישה או מעבר מהיר – כהרף עין מתומצת.  

במצבים טיפוליים וחינוכיים, כדאי לרוב להציע נייר עבה יותר לגואש או אקריליק (240 גרם), המייצג את תהליך הטיפול ואת המטפל כמיכל בטוח - גם אם המטופל בוחר נייר דק יותר. התערבות טיפולית זו מספקת תמיכה לעבודת הציור שלו. הנייר הוא היסוד והאדמה, ובלעדיו הציור לא היה קיים. הוא אמור להיות יציב.

הניירות כמכלים מגיבים למה שמתמזג ונקלט בהם. הם סופגים, נחרצים, מתקפלי, מתגלגלים, מתעקמים, הם נוקשים וגמישים. נייר יקבל בקלות את סימני הזמן, האור האוויר, הלחות, כמו עור גופינו.

נייר כחומר בפני עצמו ולא כמצע

בנייר ניתן לעשות עוד הרבה דברים פרט כמצע לציור. זהו מדיום - חומר בפני עצמו.

קריעת נייר יכולה להחוות כמעבר על טאבו. כאשר נותנים לילד ערמת עיתונים ומבקשים ממנו לקרוע אותם במהירות  זה מעורר תחושות שעשוע ועשייה של משהו אסור, אך ברשות. זו הפתעה, יש לגיטימציה להרס, לבזבוז, הנאה מהצלילים ואף היענות הגוף לתנועות הגדולות במרחב. קריעת ניירות עיתון יכולה לשמש כאוורור, כמעשה שובבות. מצד שני היא יכולה גם לעורר אי נוחות. קריעה יכולה להיות מפתן לעשייה של דבר אסור או לא מקובל.

בתהליך משתתפים חושים רבים במקביל: שמיעה, ראייה, ריח, תחושה באצבעות של מרקם הנייר, תנועה. זו חגיגה של החושים ויכולה גם להחוות כמו הצפה חושית ולחלק מהאוכלוסיה לא תהיה נעימה.

קריעה איטית ומעודנת, לעומת זאת, יוצרת קו רישומי רך וזורם. כתמים – קרעים כאלה יכולים לשמש להדבקות.

גזירה אקראית במספריים של צורות שונות, גם היא עשויה לעורר שחרור רגשי. מצטבר אוסף של צורות מתוכננות ולא מתוכננות, ניתן להשתמש באוסף הזה בהן להדבקות.

חיתוך הוא תהליך איטי, חד משמעי ומרוכז - הקו הוא מעין רישום, במיוחד כאשר הוא נעשה על ידי ילדים גדולים ובני נוער. שמנו לב שילדים קטנים שלומדים לגזור, נהנים מעצם הפעולה, וגם לקרוע בידיים חשופות. הם ממוקדים ומתאמנים בתחושת השליטה, במישוש ובצליל הבוקע ממעשיהם. צורות, צבעים וסוג נייר פחות משמעותיים עבורם. 

הנייר יכול להיות גם תלת ממדי

נייר תלת ממדי הוא תוצאה של קיפול או קימוט ומתקשר לפיסול. הוא יכול לקבל נפח בעזרת קימוט, קריעות. הנפח יכול להיות מושג גם על ידי קיפול כמו אוריגמי וגם על ידי ביצוע חתכים בניירות ובנייה שלהם אחד לתוך השני במרחב.

ניתן גם להדביק שכבות נייר אחת על גבי השנייה או לקפל נייר ולהדביק את הקיפולים ליצירת גוש תלת ממדי.

מצעים וכלים נלווים לעבודה עם נייר

-        נייר כמצע מזמין התחברות אל עיפרון,  פחם, גירי פסטל,  גירי שמן, גואש, אקריליק,  צבעי מים,  דיו ואפילו צבע שמן.

-        אמצעי חיבור לנייר יהיו כל סוגי דבקי הנייר, הנוזליים, סלוטייפ ומסקינטייפ.

-        אמצעי חיבור אחרים: מהדקים, שדכנים וכדומה.

-        כלים נוספים: מספרי ציפורניים קטנות לחיתוך מגזרות נייר, מספריים רגילות, סכיני חיתוך וסרגל מתכת.

על דרכי העבודה עם נייר

הדבקת נייר – קולאז' 

דימוי או כתם צבע מתוך מגזין עשויים לשמש כנקודת מוצא לקולאז' המשלב צבע, הדבקות וציור. ילדים בשלבי התפתחות מוקדמים אוספים לרוב תמונות של דברים חשובים להם: בנים אוספים בדרך כלל אופנועים, מכוניות, גיבורים וכו''. בנות אוספות דימויי אופנה, תמרוקים וכו'. בשני המקרים המגדר ניכר וגם הצורך באיסוף כמויות. לרוב, רק לאחר הכוונה ועידוד הילדים יוכלו לבחור כתם צבע בלי קשר לדימוי או הצורה. זה תהליך בשל יותר של הפשטה והתרחבות. יתכן גם שהם יחפשו דימוי מסוים שחסר להם בעבודתם.

כלומר, עבודות קולאז' משמעותית דורשת אימון ויכולת הפשטה ומאמץ לארגן ולסדר את העבודה באופן אורגני, תוך שילוב קרעים ורשומים ממקורות אחרים. בדרך כלל עבודת קולאז' טובה תעניין ילדים עם חוש אורנמנטלי, ילדים קולוריסטים, או כאלה שנענו לקבלת העידוד בתכנון ובארגון. ללא תמיכה, עבודות קולאז' לרוב אינן מתפתחות מעבר לרמה של אוסף קונקרטי של חפצים ודימויים.

אוריגמי

באוריגמי נוצר יש תהליך ליניארי של הצטברות : קפל ועוד קפל ועוד אחד. תהליך הקיפול מסתיים בדימוי: מטוס, צפרדע או עבודות מורכבות יותר. פעולת הקיפול משלבת שני קטבים מנוגדים  - האחד הוא הזווית והקמט החד והברור, והשני הוא הרכות והגמישות הטבעיים של הנייר.

תהליך יצירת האוריגמי,  ובמיוחד יצירת דימוי מוכר ומוגדר כמו סירה, או מטוס,  מספק מקצב. הגנה,  קביעות ותחושת סיפוק והצלחה ידועה מראש. אוריגמי מספק חוויה כזו גם לילדים צעירים מאוד.  

יש אלמנט של הפתעה בהצגת הנייר כמרכזי מכיוון שהוא לרוב משמש כמצע. 

לדוגמה:

-        כאשר בקבוצה כל משתתף מקבל פיסת נייר אחת לעבוד איתה רק עם הידיים -  מתגלה מגוון עשיר של אפשרויות. נחשף גם עושר גוונים שנוצרים על ידי הצללה הקמטים והטקסטורות שכל זוג ידיים יצר.

-        קריעה וקימוט אינטנסיביים של עיתונים עוזרים לפתוח חסימות ומזמינים שעשוע ושחרור.  יצירתיות ולעודד כיף וחופש . פעולות אלה משנות ומגמישות מיתוסים לגבי נייר: לא לקמט, לא לבזבז, לא לקרוע, לא לתלוש מהמחברת, רק לכתוב ולצייר. במקום זאת נפתחות אפשרויות רחבות של ביטוי ויצירה.

-        רישומים שיעשו מתוך מודלים של נייר מקומט ומקופל יכולים להיות מעבר נפלא אל המופשט.  השלב הראשון הוא קונקרטי תלת ממדי והשני, הציור, פותח פתח להבנת המופשט.

פיסול בנייר

-        קליעה ברצועות נייר גזורות בצבעים שונים ואריגתם בשתי וערב. התהליך מאפשר מסגרת קצבית, וההצלחה אסתטית ומשקפת סדר ושלימות.  

-        קימוט נייר גם על ידי שימוש בשדכן ודבקים. הגושים שנוצרים הם בסיס לפסל. הפסלים יכולים להיות תלויים מהתקרה, מן הקיר או מונחים. זה תהליך של סובלימציה; משהו "מכוער" או "לא תקין" הופך לדבר בעל משמעות. מתאים להתייחס אליו אחר כך בצילומים ותאורות שונות.

-        אוריגמי (קיפול נייר יפני) - ניתן ליצור סדרה של חפצים, בעלי חיים ודימויים מנייר מקופל. אלה יכולים להיות מטופלים בהמשך על ידי הוספת צבע ושילוב העבודה התלת ממדית לתוך ציור. טכניקה זו מזמינה שליטה על תהליך מורכב, סדר ודייקנות של תכנית בשלבים והתוצאות כמעט תמיד מספקות.

-        נייר מקופל לחצי כהכנה לגזירת דימוי או צורה סימטרית: לדוגמה: חיה, דמות, מסכה, עץ. בשל החלוקה הסימטרית, חיה, למשל, יכולה לעמוד על רגליה. העבודה הסימטרית מעניקה תחושת ביטחון ואסתטיקה המעוגנים בתהליך עצמו.

-        הכנת משטח נייר על ידי טחינת חומר גלם צמחי או נייר ממוחזר. מדללים בהרבה מים ולאחר מכן שופכים על רשת. בזמן שהחומר עדיין רטוב ניתן להשקיע בו חוטים, חפצים או חתיכות בד כך שהם הופכים לחלק אורגני של הנייר. כאשר המים מתאדים הנייר מתקלף מהרשת. זהו תהליך של איסוף ואיחוד ניגודים לדבר מה חדש.

-         עיסת נייר - טוחנים נייר ומוסיפים דבק פלסטיק, מערבבים ומפסלים. כשלד תומך ניתן להשתמש בקופסאות קרטון או חלקיו, או ברשתות. מצפים בחומר הפיסולי. כאן הופך הנייר לחומר תלת ממדי, רך וגמיש. יעלו לרוב תחושות של הנאה חושית לצד חרדה להתלכלך. פסל נייר יבש ניתן לצבוע בגואש, אקריליק.

-         ניתן גם ליצור פסלי נייר מקרטונים שטוחים טבולים בשכבות שמודבקות זו לזו.

-        בניית בניין קרטון לגובה על ידי חיתוך פיסות, ויצירת חריצים ונעיצתם אלה באלה. כל חתיכה ניצבת ב-90 מעלות לשנייה. טכניקה זו מאפשרת בניית בניינים רבי קומות.  עבודה זו משפרת את התכנון והדיוק.

-        קופסאות וקרטונים הם חומרי גלם חשובים המשקפים את ההתמודדות בין הממכיל למוכל, תוך יצירת מבנים כגון מלונה, בית בובות, חנות וכדומה.

ההתנסויות הראשוניות בנייר

-        הכן אוסף ניירות מכל הבא ליד, לפחות 30. מיין על פי קריטריונים שתבחר. מה גילית?

-        נייר כמצע: התנסו בניירות בעלי עובי ומרקמים שונים כאשר על כל אחד מהם מסמנים קווים וכתמים בעיפרון, בפסטל שמן ובכתמי גואש. איך מגיב כל נייר?

-        גזירה: גזור נייר עיתון. דמיינו שהמספריים הם עיפרון שמצייר קווים. עבדו בתשומת לב. בחרו כמה חיתוכים והניחו אותם על נייר שחור. שחקו וצרו קומפוזיציות שונות ובחרו אחת שאתם אוהבים והדביקו את החלקים.

-         ניתן לבצע את אותו תרגיל עם קריעה. מה ההבדל בין השניים?

-        גזרו כתמי צבע ממגזין. לא דימויים. כאשר יש לך אוסף עשיר, אפשר לבחור כמה מגזרות וליצור קומפוזיציה ולהדביק.

-        הדבק באופן רופף מגזרות או קרעים של כתמי צבע מז'ורנלים והדבק לפחות שש שכבות של נייר. כשהניירות יבשים, התחל לקרוע וליצור חורי הצצה אל מה שיש מתחת. הקריעה או הגזירה הוא התהליך הרישומי שיוצר את הקומפוזיציה. ניתן להמשיך להדביק ולקרוע לפי הצורך.

-        מגזרות נייר: מקפלים נייר לארבע לפחות וגוזרים בתוכו צורות במספריים עדינים וחדים.

-        תרגיל הבנת צבע שחור: גוזרים כתמי צבע שחור ממגזינים לאוסף של כמה עשרות. ממיינים אותם לשחורים שמקורם באדומים, ככחולים, יירוקים. איזה רמז לצבע אחר יש בתוך השחור? מה התגלה לגבי השחור?

 הטקסט מבוסס על "רוח החומר", נונה אורבך, לילך גלקין, הוצאת אח, 1997

עוד חומרים להורדה וקנייה