הספרייה הבין-לאומית
לטיפול באומנויות

אני אוחזת במלבן סבון קשה בשמאלי. הוא לבן, פינותיו מעוגלות ועולה ממנו ניחוח עדין של פריחה בשדה אביבי. בימיני מפסלת לגילוף בעץ ואני חורצת בסבון חריצים אקראיים עדינים לאורכו. אך עם כל תנועה הם מעמיקים ומתחילים לקבל כיוונים שחוזרים על עצמם. פירורי סבון נושרים אל מגש הקטן מבמבוק ומתחילים להיאסף לערֵמה גרגירית. אני מסובבת את הסבון לצידו השני וחורטת גם שם קווים המהדהדים המשך ותשובה למה שכבר גילפתי. מתחיל לצוץ איזה דימוי, גוף יושב עם ידיים ורגליים, בעל חיים, לפעמים צורות מעוגלות ומופשטות. אני ממשיכה...

לָחַצְתִּי – נִלְחַצְתָּ שִׁטַּחְתִּי – נִכְנַעְתָּ הִרְטַבְתִּי – הִתְרַכַּכְתָּ קִפַּלְתִּי – הִתְכַּנַּסְתָּ פָּתַחְתִּי – הִתְרַחַבְתָּ מָתַחְתִּי – הִתְכַּוַּצְתָּ שָׁבַרְתִּי – הִשְׁתַּנֵּית הִטְבַּעְתִּי – זָכַרְתָּ נָגַעְתִּי – נַעֲנֵית עָזַבְתִּי – נִשְׁאַרְתָּ. מה שנשאר, 2023. מיקס מדיה על קנבס, 40 × 50 ס״מ עירית שוחט יוצרת, מטפלת באומנות, עם אהבה למחקר בתחום הגוף-נפש. מפתחת את היומן התחושתי. Iritsho222@gmail.com iritsho.com טקטסים נוספים של עירית שוחט: הלבן כמעבר, היומן...

שוב, לקראת הפגישה איתה, אני מניחה על שולחן העבודה חצי גיליון נייר לבן, חמישה בקבוקי גואש – כחול, אדום, צהוב, שחור ולבן, מכחולים שונים, ספוגים וצנצנת מים. היום, לראשונה, היא ניגשת לחומרי היצירה ואומרת, "אוקיי, נעשה עם זה משהו". דור בת ה־15 הגיעה להוסטל לנערות בצו בית משפט אחרי שנאספה מהרחוב. היא באמת לא מבינה מה הסיכון באורח החיים שנשלפה ממנו. היא לא מבינה למה לה להיכנס לפגישה בכל שבוע. אך היא נכנסת כי "אמרו לה, כי היא חייבת". "את לא חייבת להיפגש איתי", אני אומרת לה. היא מושכת בכתפיה ונשארת....