שוקולד בטיפול באמנות - מורן יטבת רודניק

חומר חושי, רגשי, משפחתי והיסטורי

תחושה של מוצקות קרירה מתמסרת בהדרגה לחום הגוף. המרקם הופך רך, עוטף בעדינות את החך ומותיר אחריו תחושת משי קטיפתית. הטעמים הראשונים חדים, עמוקים – מרירות מעודנת עם רמזים של אדמה לחה. בתהליך ההתכה מתגלות שכבות נוספות – חמיצות עדינה של פירות כהים, אגוזיות מעודנת, ואולי אפילו רמז לקרמל קלוי.

התגובה בגוף כמעט מיידית. גל עדין של חום מתפשט מבפנים, כמו זרם שקט הנוגע בקצות האצבעות ומתגלגל פנימה. הנשימה מתארכת, מעט יותר עמוקה, כאילו הגוף מזהה שמשהו טוב מתרחש. תחושת חדות עדינה מתעוררת מאחורי העיניים, כמו אור שמתחזק לאיטו. התיאוברומין והקפאין שבקקאו שולחים זרמים עדינים של ערנות, לא מהירים מדי, לא חדים, אלא כמו משב קל של רעננות פנימית שמאזנת בין רוגע לבין מיקוד.

משהו משתנה – תחושה עדינה של סיפוק מחלחלת לאט. לא התפרצות, אלא חום עדין שמתיישב בנוחות, כמו שמיכה קלה ביום סגרירי. המוח משחרר דופמין, מסמן לנו שהרגע הזה נעים, שכדאי להישאר בו עוד קצת. שרירי הפנים נרפים מעט, ואולי, כמעט בלי לשים לב, עולה חיוך קטן.

החוויה החושית העמוקה של השוקולד היא רק ההתחלה – היא מזמינה אותנו לבחון כיצד חומר זה יכול לשמש ככלי טיפולי רב-ממדי.

חומר חושי בעבודה הטיפולית

שוקולד וקקאו, מעבר להיותם פינוק מתוק ואהוב, נושאים עימם איכויות תחושתיות וסימבוליות שהופכות אותם לחומר מרתק לעבודה טיפולית. כשוקולטיירית ובמשך יותר מעשור, לפני שהפכתי למטפלת באומנות, השוקולד והקקאו היו חלק משמעותי מחיי המקצועיים. הכנסתם לחדר הטיפול באומנות, מאפשרת גישה לחושים, לזיכרונות ולרגשות. העבודה עם שוקולד דורשת דיוק, הקשבה ורגישות לתהליכים - תכונות החיוניות גם בתהליכים טיפוליים, אך בו בזמן היא מספקת חוויה חושית עמוקה של מגע, ריח וטעם. כניסתם של השוקולד ושל הקקאו, לחדר הטיפול שלי מציפה איכויות חדשות, מעשירה את המפגש הטיפולי ומגשרת בין עולמות רגשיים לבין העבודה בחומרים.

שוקולד וקקאו מגלמים בתוכם לא רק היסטוריה אלא גם זיכרונות אישיים הקשורים לרוב בחוויה ובאינטראקציה עם אדם קרוב או עם בני משפחה. עבור רבים מאיתנו הזיכרון הראשון של שוקולד או של משקה קקאו, טומן בחובו חוויה רגשית עמוקה. הזיכרון הראשון שלי עם שוקולד הוא רגע מתוק ומיוחד, כמעט טקסי.

זה היה בחופשת הקיץ, אני עומדת על משטח המרצפות בחצר של סבתא, כפופה מעט, מחפשת משהו מעניין על הרצפה. בין חריצי המרצפות מצטברים גרגרי חול ומציצים עשבים צהבהבים. על הרצפה מפוזרים עלים, אבני חצץ קטנות ושברירי קונכיות לבנות ישנות. אני מוצאת אחת שלמה ומרימה אותה, היא ריקה. אני מחליקה אותה לכיסי.

הוא יוצא מהדלת לכיוון החצר, גבוה עם חיוך נוצץ, הדוד שלי מאמריקה!  יש לו משקפיים על הראש, שרשרת זהב על הצוואר וצמיד תואם על פרק היד. הוא לובש חולצה בהירה עם פסים דקים, שבוהקת בשמש. 

"מה את עושה שם"?

הוא מתקרב ומוציא מהכיס שקית קטנה וחומה. האותיות באנגלית לא אומרות לי הרבה ואני קורעת את השקית במהירות. ריח מתקתק עולה באפי מייד. כמה מהם מתגלגלים לתוך כף היד שלי וגם על הרצפה – אני אוספת אותם. הם חלקים, מבריקים, קרים למגע.

אני בוחרת אחד ירוק ומכניסה לפה, הוא מתמקם במרכז הלשון שלי. התחושה חלקלקה בהתחלה ואחרי כמה רגעים מתחילה תחושת חספוס ואז קראנצ' עדין. לאחריו פורץ טעם עמוק ומתוק, חמימות רכה. אני מחייכת. 

חוויות אלו סביב שוקולד אשר מאוחסנות בזיכרון, קשורות פעמים רבות להתרגשות, להפתעה, לגילוי, נחמה, תחושה של בית, ומייצרות אצלי תחושות של שמחה או געגוע. מעבר לחוויות האישיות שמלוות אותנו מאז ומתמיד, הקקאו, שהינו חומר הגלם ממנו מיוצר השוקולד, נושא עימו מסורת היסטורית עשירה שנותנת עומק נוסף למשמעות הסימבולית שיש בעבודה עם שוקולד.

קקאו – חומר בעל שורשים היסטוריים עמוקים (גורן, 2003)

השוקולד שאנו מכירים כיום מיוצר מפולי קקאו המגיעים מעץ הקקאו – Theobroma cacao tree, שפירושו "משקה האלים" בשפת נאהואטל, שפתם של האצטקים. פירוש שמו של העץ מעיד על מעמדו הקדוש והמיוחד בתרבויות העתיקות. עץ הקקאו גדל באזורים הטרופיים של אמריקה הדרומית והמרכזית, והיה חלק בלתי נפרד מחיי התרבויות הקדומות במשך אלפי שנים כמקור לעוצמה תרבותית, רוחנית וכלכלית. בני המאיה הכינו ממנו משקאות חמים לטובת פולחן דתי ולטובת מלכים ובני אצולה. המשקאות תובלו לרוב בפלפל צ'ילי ולעיתים גם בקמח תירס, מה שהעניק למשקה סמיכות. האצטקים עשו שימוש בפולי הקקאו כחלק מטקסים פולחניים של העלאת קורבנות לאלים, שמטרתם הייתה להעמיק את הקשר שלהם עם העולם הרוחני. לוחמי האצטקים נטו לשתות משקאות מבוססי קקאו לפני הקרב. המשקאות שהיו בדרך כלל מרירים, קרירים וממריצים, נחשבו למקור אנרגיה ועוצמה, והאצטקים האמינו שהם מגבירים את הכוח, העמידות והערנות בקרב. הקקאו גם נושא עימו ערך כלכלי חשוב; פולי הקקאו שימשו את האצטקים כמטבע חליפין, מה שמעיד על חשיבותו הרבה במערכות הכלכליות של התקופות ההן. עם התקרבותם של האירופאים לאזור זה, הקקאו, שבעבר נחשב למשקה פולחני ומסורתי, עבר גלגול עמוק – האירופאים החלו להוסיף לו סוכר ותבלינים, מה שהפך אותו למתוק יותר וזמין לצריכה רחבה. תהליך זה סייע בהפיכתו למוצר יוקרתי ובהמשך – למצרך גלובלי, אשר עבר הפיכה מייצור אומנותי ומסורתי לייצור תעשייתי המיועד להמונים.

ההתפתחות הטכנולוגית והמעבר מהכנה ידנית למפעלים גדולים, שינו שוב את אופיו של השוקולד. עם זאת, ולמרות השינויים הרבים, הקקאו ממשיך לשאת בתוכו את מורשתו ההיסטורית עוד מימי המאיה והאצטקים – חיבור עמוק בין טעמים מורכבים, חוויות חושיות, זיכרונות תרבותיים וטקסיות שהועברו מדור לדור.

מתוך כל זה, עולה תמונה כוללת: הקקאו, מעבר להיותו חומר גלם לייצור שוקולד, הוא סמל למסורת עתיקה, לטקסיות ולערכים חברתיים-תרבותיים. התפתחותו ההיסטורית מעידה על יכולתו להתאים את עצמו לזמנים המשתנים והוא ממשיך, גם בימינו, לעורר בזיכרונותינו רגשות עמוקים דרך טקסטורה, טעם עשיר וריח מיוחד משלו.

שוקולד כחומר טיפולי – חיבור בין חושים, זיכרון ורגש

כמטפלות העוסקות בבריאות הנפש בכלל ובטיפול באמצעות אומנויות בפרט, אנו יודעות עד כמה החושים משמעותיים בתהליך התפתחות הנפש. השוקולד והקקאו, מעבר להיותם חומר גלם אכיל ומוכר, מציעים גם חוויה חושית עמוקה, אשר מעוררת רגשות וזיכרונות.

שוקולד וקקאו מהווים חומרי גלם יוצאי דופן בחדר הטיפול באומנות, בעיקר משום שהם אכילים ובניגוד לחומרים אחרים, שאינם אכילים, הם מציעים חוויה רב-חושית המשלבת מגע, טעם וריח. 

המזון שאנו צורכים נושא עימו משמעות טרנספורמטיבית – יש בו איכויות של הזנה פיזית, אך גם של הזנה נפשית ורוחנית (נצר, 2015). העובדה שהקקאו והשוקולד אכילים, מעוררת סקרנות אצל מטופלינו ומאפשרת מפגש בלתי אמצעי עם החומר המזמין אותם לחוות את היצירה והעבודה בכל החושים. השוקולד, כחומר חושי במלוא מובן המילה, מציע חוויות עמוקות של מרקם, ריח וטעם, המחברות אותנו ישירות לזיכרונות ולרגשות; המרקם שלו משתנה בין נוזל למוצק, הריח העמוק והחם שלו מעורר תחושות של סיפוק, געגוע או עונג, והטעם יוצר משחק מורכב בין מתוק, חמוץ ומריר. שילוב זה יכול לעורר תחושות של רגיעה, ביטחון והרמוניה, ולעיתים אף לחבר אותנו לרגעים ראשוניים ופשוטים מהעבר.

חוש הריח מקושר ישירות לאזורי הזיכרון במוח, ולכן העבודה עם שוקולד יכולה לעורר במהירות תחושות וזיכרונות חבויים. הריח העמוק של השוקולד עשוי להציף זיכרונות ילדות, תחושות ביתיות, ואף רגעים טקסיים כמו חגים ומפגשים משפחתיים. לעיתים די בריח לבדו כדי להפעיל זיכרונות ורגשות – חוויות שעשויות לעודד עיבוד רגשי עדין ולקדם את המפגש עם זיכרונות עבר.

במהלך השנים כשוקולטיירית העברתי סדנאות שוקולד רבות לנשים. משתתפות רבות נהגו לספר לי על מקור החיבור והאהבה שלהן לשוקולד וכמעט תמיד עלה אצלן זיכרון ילדות מוקדם, לעיתים קרובות עם דמות משמעותית בחיים, או חוויה של שוקולד מיוחד שהביאו להן מחו"ל.

"כשאמא שלי הייתה מכינה עוגה, היא תמיד הייתה מבשלת על הגז את השוקולד בפינג'ן  בשביל הציפוי. הכי אהבתי לדחוף אצבעות לסיר הקטן, וללקק את השאריות."

"סבתא שלי תמיד הייתה מחביאה את הבונבוניירות שקיבלה בארון. היא הייתה מספרת לי בהתרגשות שיש לה משהו מיוחד, אבל נותנת לי רק אחת כדי שלא ייגמר לה השוקולד."

"כשהייתי ילדה קטנה, ההורים היו מוציאים את השוקולד היקר כשבאו אורחים — לא את הצימקאו שלרוב השתמשו בו בעוגות, את השוקולד האמיתי!. אני זוכרת שהייתי יושבת בצד, מחכה לטעום שוקולד שווה שאולי יישאר, אחרי שיילכו."

השוקולד והקקאו מחזירים אותנו לרגעים משמעותיים מהעבר – כמו הפעם הראשונה שטעמנו שוקולד כילדים או קיבלנו שוקולד במתנה, או אפילו השוקו החם שאמא או אבא היו מכינים לנו לקראת השינה. חוויות אלו בדרך כלל מותירות בנו חותם רגשי חיובי, אם כי לא תמיד – לעיתים הריח של השוקולד יכול להיות טריגר לזיכרונות כואבים או מורכבים. תגובה עוצמתית כזו יכולה להוות פתח לעבודה עם תכנים רגישים, כמו גבולות או טראומה, בתוך המסגרת הטיפולית.

בניגוד לחומרים סטנדרטיים יותר בחדר הטיפול כגון טושים, צבעי גואש או עפרונות, השוקולד והקקאו נושאים עימם משמעות ייחודית תרבותית ורגשית עמוקה. חומרים בלתי שגרתיים כמו שוקולד יכולים לשמש כאמצעי חקירה ויצירה בדרכים שונות אשר אינן כפופות לחוקים האסתטיים של עבודה עם חומרים קלאסיים (Aldridge, 2005). עבור רוב המטופלים שוקולד הוא חומר מוכר וטעים, ושימוש בו מאפשר להם להתנסות בדרכים פחות מקובלות ואולי גם פחות מאיימות. השוקולד מגיב לחום הגוף ומציע הזדמנות לעיסוק בתחושות של שליטה והתמסרות, ושונותו מהחומרים המסורתיים מעוררת סקרנות ועניין. השימוש בשוקולד בטיפול באומנות פותח אפשרויות לחקירה חושית ורגשית עמוקה, תוך חיבור לזיכרונות ראשוניים ועיבוד עדין של רגשות. כל זאת ניתן ליישם במסגרת עבודה יצירתית וטיפולית אשר יכולה להיות מלאה בתגליות ובתהליכים רגשיים משמעותיים.

הצעות לשימוש בשוקולד ובאבקת קקאו בטיפול באומנות

קקאו ושוקולד מאפשרים עבודה עם חמשת החושים: המישוש, הריח, והטעם הם המובנים מאליהם. אך בשוקולד ובקקאו ניתן גם להבחין באמצעות חוש הראייה – בשינוי הצבע בין מצבי צבירה שונים ובערבוב של קקאו עם מים או עם שמן גם ניתן להבחין בשינוי בצבעו. חוש השמיעה נוכח גם הוא, במידה מסוימת, בעבודה עם שוקולד – מי מאיתנו לא זוכר את הצליל הייחודי שנשמע כאשר אנו שוברים ממנו חתיכה?

פיסול באמצעות שוקולד

את השוקולד ניתן לגלף בצורתו המוצקה, לעבוד איתו כחומר פיסולי כשהוא מעורב בגלוקוזה, או ליצור ממנו משטחים עליהם ניתן לחרוט. בעבודה עם שוקולד המעורבב בגלוקוזה מתקבל חומר פיסולי בעל איכויות הדומות למגע בחימר המאפשרות תנועה, תלת-ממדיות, בנייה והרס (שולט וגברון, 2006; אורבך וגלקין, 1997). כך שהעבודה עם שוקולד יכולה לסייע למטופלינו בהתנסות בתחושות של שליטה, דיוק והתמסרות. פעולת פיסול וגילוף בחומר דורשת במהותה תכנון מוקדם.

כאשר מדובר בשוקולד נכנס אלמנט נוסף של חקירת  גבולותיו וכן של תהליכים הקשורים לשליטה בו. מהי מידת העוצמה אשר ניתן להפעיל על השוקולד? או מה ניתן לעשות כאשר השוקולד נשבר? התמודדות מסוג זה יכולה לסייע בעבודה על גבולות אישיים אל מול גבולות המציאות, וכן במציאת פתרונות למצבי משבר או הפתעה.

ציור במכחול או באצבעות 

ערבוב אבקת קקאו עם מים או עם שמן, מייצר תוצר בעל ריח עמוק בגוונים חומים המזכירים צבעים שונים של אדמה. גם לסוג הקקאו וליחס בינו לבין המים או השמן יש תפקיד חשוב מכיוון שהוספה או הפחתה של הנוזל מאפשרות לנוע בין חומר בעל מרקם נוזלי לעומת חומר בדרגות סמיכות שונות, ואף בין גוונים שונים של הצבע המתקבל. עבודה עם קקאו המעורבב בשמן או במים יוצרת חוויה המזכירה שימוש בצבעי ידיים אשר מעוררת סקרנות אך עלולה גם לעורר תחושות של גועל והימנעות (שניר ורגב, 2013) במיוחד בגלל צבעם החום של הקקאו והשוקולד המזכיר גם צבע של הפרשות גוף. יתרונו המרכזי של השוקולד לעומת צבעי ידיים, הוא שהוא כמובן אכיל, מה שמאפשר לחקור את תחושת "הלכלוך" בצורה נעימה ומאפשרת, ואף מצמצמת לרוב את חווית הדחייה מצבעו.

לעומת העבודה עם צבעי ידיים, השימוש בשוקולד או בקקאו באמצעות מכחול מעניק תחושת שליטה ודיוק המזמינה לריכוז, להאטה בקצב העבודה ולהעמקה בתחושות ובחומר עצמו.

הזדמנות לחקר תחושות הגוף והרגשות

תהליך העבודה עם שוקולד מותך או קקאו נוזלי מאפשר מגע ישיר עם הידיים ועם הפה והוא ניחן בתכונות של 'חומר טרום-חומר' (לח ומדזיני, 2018) – הוא נוזלי, משתנה, מאפשר מגע חושי, ומעודד חוויה של מגע עם החומר בצורה שאינה מכוונת או תכליתית, מה שמאפשר גישה לחוויות תחושתיות ראשוניות דרך המגע בעור, הריח והטעם, ועשוי לעורר זיכרונות מוקדמים הקשורים למגע, ריח ותחושה. 

השוקולד, כחומר גלם, מגיב באופן ייחודי לחום הגוף ועובר טרנספורמציה במגע; הוא מתחיל ממצב צבירה מוצק, ומתרכך ומותך בהדרגתיות. המעבר בין מצבי הצבירה (נוזל – מוצק) והמשחק בין חום לקור, יוצרים התנסות חושית עמוקה. השוקולד הנוזלי מציע תכונות ייחודיות המשלבות בין המאפיינים של צבעי אקריליק וגואש – הוא מאפשר משחקיות, גמישות, לכלוך והנאה חושנית (אורבך, 2019). האופן שבו השוקולד מגיב לחום הגוף, מעודד הקשבה פנימית ומפגש ישיר עם הגוף ועם הרגשות, ויכול לעודד מודעות לתחושות המשתנות בתהליך היצירה. העיבוד החושי עם השוקולד יכול לסמל טרנספורמציה והתמודדות עם שינויים, וכן תחושה של אובדן שליטה מצד אחד וחוויה של רכות, קבלה והתמסרות, מצד שני.

בפסקאות הנ"ל הצעתי מספר אפשרויות לעבודה עם הקקאו והשוקולד, כפי שיצא לי להתנסות איתם בעצמי ובחדר הטיפול. מכיוון שחומר הגלם הזה פחות נפוץ בחדרי הטיפול באומנות, אני מציעה להתבונן בו התבוננות פנומנולוגית (Betensky, 1977); התבוננות קשובה, פתוחה וסקרנית על אופן העבודה של מטופלינו עם השוקולד והקקאו. החל מההתבוננות על התגובה של מטופלינו לנוכחות של קקאו ושוקולד, דרך אופן העבודה איתם וכן הקשבה לתחושות אשר עוברות אצלנו או אצל המטופל או המטופלת במהלך העבודה או בסיומה. במהלך העבודה כדאי גם להתבונן ולראות האם התווספו חומרים נוספים לשוקולד או לקקאו? אילו חומרים? באילו כלים עבדו? וכן הלאה.

תרגילים מונחים העושים שימוש בשוקולד ובקקאו

ניתן לעשות שימוש בשוקולד ובקקאו לטובת עבודה מכוונת במסגרת הנחייה קבוצתית או פרטנית. כמי שאינה חסידה של הגישה המכוונת, אוסיף הצעה לחשוב על הבחירה לעשות שימוש בתרגילים מונחים ולבחון מהי מידת התאמתם לאוכלוסייה ולמטרות הטיפול. מנסיוני עד כה, לשוקולד ולקקאו יש יכולת ייחודית לגבש, לאחד ולייצר חווית קרבה, והעבודה באמצעותם מובילה לרוב לשיתוף בסיפורים אישיים כך שייתכן ותרגילים אלו יתאימו למפגשים לקבוצה אשר יש בין חבריה היכרות מוקדמת ו/או כאשר המטרה היא יצירת קשר קרוב בטיפול פרטני. אפשרות אחת לתרגיל מונחה היא טעימה עיוורת של קוביית שוקולד תוך שימוש בכל החושים ומתן מילים, קצב, תנועה, ו/או יצירה של החוויה החושית, רגשית, גופנית. אפשרות אחרת, משלבת הנחיית מיינדפולנס קצרה המחזירה לתקופת הילדות ומזמינה לזיכרון הראשון שעולה סביב שוקולד. בסיום, הנחייה לעבודה יצירתית עם בופה עשיר, הכולל גם או בעיקר חומרי קקאו ושוקולד.

באיזה אופן כדאי להגיש שוקולד וקקאו בסטודיו שלך?

אני ממליצה לשלב שוקולד וקקאו כחומרי גלם נוספים במדפי חדר הטיפול, בהתאם לתכונות ולאיכויות שלהם. עם זאת, מנסיוני, כדאי שלא לייחד להם פינה נפרדת אלא לשלב אותם באופן אינטגרלי בין חומרי הסטודיו הקיימים. ניתן להניח גוש שוקולד באזור חומרי הפיסול או הגילוף, אם כגוש שוקולד טבעי או כטבלת שוקולד ובין אם כגוש המעורבב עם גלוקוזה. באזור חומרי הפסיפס ניתן להניח בתוך כלים שקופים נטיפים, פתיתי שוקולד, שברי שוקולד ופולי קקאו. לחילופין, ניתן להניח את פולי הקקאו בצנצנת או בכלי שקוף באזור של חומרי הטבע. בנוסף ניתן לשלב תמונות וצילומים של שוקולד ועץ הקקאו בפינת גזרי העיתונים או הגלויות – עץ הקקאו מעורר לרוב התפעלות והתרגשות בגלל האופן בו הפרי גדל על העץ וכן הודות לצבעי הפרי המרהיבים. מבחינת כלים ואביזרים ניתן להעשיר את הסטודיו גם בכלי מטבח: שפכטלים ממתכת בגדלים שונים וסכינים קטנות המיועדות לרוב לחיתוך גבינות קשות.

השוקולד והקקאו, עם עושר העבודה החושית שהם מציעים, פותחים פתח להעמקת דרכי העבודה הטיפוליות שלנו. אני מזמינה אתכם ואתכן, לגלות את השוקולד מחדש כחומר גלם בחדר הטיפול ולשתף בחוויות ובתובנות שעלו בתהליך. אולי תמצאו בו, כמו שאני מצאתי, דרך נוספת לגעת, להרגיש, להיזכר ולעבד רגשות בעבר או בהווה.

אני מזמינה אותך להתנסות ולחקור את השוקולד והקקאו: אילו תחושות, זיכרונות או תובנות הם מעוררים בך? מה גילית על עצמך או על חומרים אלו תוך כדי העבודה איתם?

ניתן לשתף בהתנסויות שלך בתגובות לטקסט זה.

בבליוגרפיה:

אורבך, נ. וגלקין, ל. (1990) רוח החומר: טיפול באומנות – מהלכים והתנסויות. קרית ביאליק: הוצאת אח/

אורבך, נ. (2019). סטודיו טוב דיו : חומר, פעולה ומרחב בטיפול באמנות ובחינוך. תל אביב: רסלינג. (עמ

57-71).

גורן. ק. (עורכת). (2003). שוקולד. על השולחן (עמ 15-21).

לח, א., & מדזיני, ש. (2018). "תנו לנו קצת מהנוזל הנוזל הזה": העיסתיות ההתפתחותית והעיסתיות הטראומטית: שתי נקודות מבט על עבודה בחומרים נוזליים וריריים בטיפול באמנות. בין המילים, 15. סמינר הקיבוצים. קישור למאמר: https://www.smkb.ac.il/us/college-publications/beyn-hamilim/volume15/gilyon15-ilana_shabi/

נצר, ר. (2015). מסעודת הטוטם עד אפרסקי הנצח - סמלי מזון ממטבח הנפש לפי מבט יונגיאני. פסיכולוגיה

עברית. אוחזר במרץ 25 מתוך  https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=3266

שניר, ש’ ורגב, ד', (2013).’דיאלוג עם חומרים: יוצרים מספרים על התנסויות בחומרי יצירה', טיפול באומניות:

מחקר ויצירה במעשה הטיפולי 3 (1). (עמ 294-302)

Aldridge, F. (2005). Chocolate or crap: Aesthetic and cultural poverty in art therapy with

children. International Journal of Art Therapy, 10(1), 3-13. 

Betensky  M. (1977), The phenomenological Approach to Art Expression. Art Psychotherapy,

pp 173-17.

*אני מצהירה שכל התמונות הן תמונות לשימוש חופשי או בבעלותי. חשוב לציין שתמונות העבודות אינן של מטופלים או מטופלות, אלא שלי ושל קולגות אשר נתנו אישור לשימושן בטקסט זה.

מורן יטבת רודניק מטפלת באמנות חזותית. therapyart.moran@gmail.com

https://www.yahat.org/therapists/info.aspx?id=4730