חיפוש אחר שורש אדום, אלה פרויליך
הכול התחיל בחיפוש אחר שורש אדום
לפני כמה שנים, כשהתחלתי לחפש דרכים ליצירה עם צבעים שאינם סינתטיים, התחלתי ללמוד על נושא פיגמנטים אורגניים ולא אורגניים. התעניינתי בייחוד בפיגמנטים מהצומח. אחד הצמחים הראשונים שקראתי עליהם בספרים היה פּוּאַת הַצַּבָּעִים (Rubia tinctorum), צמח ששורשיו שימשו במשך דורות להפקת גוונים של אדום. משהו בצמח הזה משך אותי במיוחד. רציתי לא רק לקנות שורשים מיובשים ולהפיק מהם צבע, אלא לפגוש את הצמח עצמו – לראות היכן הוא גדל, לגעת בו, לגדל אותו ולנסות להבין את הדרך שעובר הצבע מן האדמה ועד לדף.
החיפוש אחר פּוּאַת הַצַּבָּעִים הוביל אותי אל הגן האקולוגי בטכניון. באותה תקופה עדיין לא ידעתי שהחיפוש אחר צמח אחד יהפוך לתהליך של שנים, ושמתוכו תצמח גינת צמחי צביעה – מקום שבו אנחנו מגדלים צמחים, לומדים את מחזורי החיים שלהם, מלקטים חומרי צבע מן הסביבה ומנסים שוב ושוב לגלות אילו צבעים מסתתרים בעלים, בקליפות, בפירות ובשורשים.
בתחילה התעניינתי באפשרות לחזור אל ידע קדום של הפקת צבע מן הצומח ולחבר אותו לשאלות עכשוויות של אקולוגיה וקיימות. כמטפלת באומנות חיפשתי גם חומרים שיאפשרו לי לעבוד באופן מקיים יותר ופחות להיות תלויה בצבעים מן המוכן. אבל ככל שעבדתי עם הצמחים, משהו נוסף התחיל להתרחש. שמתי לב שלא רק הצבע משתנה בתהליך – גם אופן ההתבוננות שלי במקום ובתהליך השתנה.
עם הזמן התחלתי ללכת בגן אחרת. עץ אקליפטוס כבר לא היה רק עץ; הקליפה שנשרה ממנו הייתה אפשרות לצבע. קליפת רימון, בלוט אלון או עלה שנפל הפכו לחומר שמזמין שאלה: מה מסתתר בתוכך?
ככל שהעמקתי בעבודה עם צבעים מן הצומח, התחלתי לחלוק את הידע וההתנסות גם עם אחרים. התחלתי לקיים סדנאות וקבוצות שבהן לימדתי תהליכים של הפקת צבע מצמחים ויצירה באמצעותם. בהדרגה הבנתי שאני רוצה שהמפגש לא יתחיל רק ליד שולחן העבודה עם חומרי גלם שהוכנו מראש, אלא כבר במפגש עם הצמח ועם המקום שבו הוא גדל. יצאנו אל הגן, התבוננו, נגענו, הרחנו וליקטנו. חיפשנו צבע בתוך מקום שנדמה לנו שאנחנו כבר מכירים. הצמח עבר מן הגן אל הידיים, מן הידיים אל תהליך ההפקה, וממנו אל הדף.
ככל שנמשכה העבודה עם קבוצות, התחלתי לשים לב לדבר נוסף. כאשר משתתפים פגשו את התהליך פעם אחר פעם והכירו צמחים שונים ואת האופן שבו הפיגמנטים שלהם מתנהגים, משהו ביחס לתוצאה השתנה. היה פחות צורך להגיע מייד לצבע "נכון" או לתוצר יפה, והתפתחה סקרנות רבה יותר כלפי מה שעשוי להתרחש. החיפוש אחר צמחים חדשים הפך לעיתים כמעט למשחק: לצאת אל המרחב, להתבונן, להציע, לנסות ולגלות.
אחרי אוקטובר 2023 קיבלה העבודה בגן עבורי משמעות נוספת. בתקופה של אי־ודאות ומתח התחלתי להרגיש שהשהייה בגן, החיפוש אחר צבע והעיסוק בצמחים מעניקים לי רגעים של הקלה בתוך התקופה המאתגרת. מתוך החוויה הזאת התחלתי לחשוב על האפשרות שהמפגש בין הגן, הצמחים והיצירה יכול להיות מקור של חוסן. כך התפתחו סדנאות וקורס, שבו הפקת הצבע כבר לא הייתה רק טכניקה הנלמדת במפגש יחיד, אלא תהליך שנבנה לאורך זמן.
בדיעבד, אני מבינה שהדרך שהחלה מהרצון לעבוד בחומרים אקולוגיים הובילה אותי לשאלות רחבות הרבה יותר. מה קורה לנו כאשר אנחנו מפיקים בעצמנו את חומרי היצירה שלנו? מה משתנה באופן היצירה כאשר הצבע אינו מגיע מוכן בשפופרת, אלא מתחיל בצמח שאנחנו פוגשים, מלקטים ומעבדים?
בתקופה שבה הסדנאות והפעילות בגן הצטמצמו בעקבות המצב הביטחוני, חזרתי אל הסטודיו ואל הצבעים שהפקתי בעצמי. עבדתי במיוחד עם פּוּאַת הַצַּבָּעִים ועם נִיל הַצַּבָּעִים — האדום והכחול, צבעים המלווים את התרבות האנושית זה אלפי שנים. בתוך תקופה של חוסר ודאות מצאתי את עצמי חוזרת שוב ושוב אל החומרים האלה ואל הפעולות הפשוטות והראשוניות של מגע, ערבוב, כתישה, צביעה ויצירת כתם.
בהדרגה הבנתי שהטרנספורמציה שמעסיקה אותי אינה רק זו המתרחשת בצמח. שורש הופך לצבע, חומר אורגני לכתם, והכתם מתחיל לקבל צורה ודימוי; ובמקביל, גם בי החל להתרחש תהליך שלא ידעתי עדיין לתת לו שם. החיפוש שהחל שנים קודם לכן מהרצון למצוא חלופה אקולוגית לצבעים סינתטיים התחיל לגעת ברבדים אחרים — בזיכרון, בשורשים, בכאב, בצמיחה ובאפשרות לתת צורה ומשמעות לחוויה אישית.
כך הפך עבורי סיפורו של השורש האדום לסיפור מתמשך ורב־שכבתי. הוא מתחיל בצמח הגדל באדמה ובידע הקדום הטמון בו, עובר דרך הידיים המפיקות ממנו צבע, וממשיך אל הכתם, הדימוי והעולם הפנימי. בהמשך התחלתי להבין עד כמה הבחירה שלי לגדל, ללקט ולהפיק את חומרי הציור בעצמי קשורה גם לתהליך האישי שעברתי, ועד כמה העבודה בחומרים האלה והדימויים שיצרתי באמצעותם ביקשו ממני להתעכב, להתבונן ולהקשיב למה שהחל להופיע בעבודות.
ברשימות הבאות אחזור אל פּוּאַת הַצַּבָּעִים ואל נִיל הַצַּבָּעִים, אל הכתמים והדימויים שהחלו להופיע בעבודותיי ואל הניסיון שלי להבין את התנועה שהתרחשה עבורי – מן הצמח אל הצבע, מן הכתם אל הדימוי, ובהדרגה גם אל השפה. אתבונן גם באופן שבו המפגש המתמשך עם הצמחים ועם תהליכי הטרנספורמציה של החומר החל לחלחל אל עבודתי בטיפול באומנות ולשנות את הדרך שבה אני חושבת על חומר, על תהליך ועל יצירה במרחב הטיפולי.
אלה פרויליך מטפלת באמנות ואמנית, עוסקת ביצירה עם פיגמנטים מן הצומח. מייסדת סטודיו "אדמוניה" ויוזמת גינת צמחי הצביעה בגן האקולוגי בטכניון.
אלה יקרה, חוקרת וסקרנית. מעבר לתהליך המופלא ששיתפת בו עשית לי חשק לבוא אליך לסדנא. יש לי פיגמנטים שקיבלתי פעם מהודו. מעניין לחקור אותם
תהליך חיפוש מרתק, סקרנית לקרוא עוד. תודה.